דעה על סדר היום |

לקנות את החופש – גט למכירה!

חברה נכתב על ידי

דמיינו עולם בו אתם לא יכולים להנשא לבן/בת זוגכם, ואף החיים המשותפים אסורים. עולם מעוות שבו אסור לכם להביא יחד ילד לעולם, כי אחרת יסבול מרדיפה ויחשב סוג ב'. עולם אבסורדי בו צריך כסף, הרבה כסף, כדי לקנות את החופש שלך בחזרה. העולם "הדמיוני" הזה הוא המציאות היום יומית של רחל, מיכל, תמרה ועוד מאות נשים אחרות שהן עגונות או מסורבות גט.

כיום בישראל בית הדין הדתי הוא המונפול בחיי הנישואין של כולנו. יהודים, ערבים, ונוצרים כולם חייבים להנשא בבית הדין של דתם ע"פ חוקיו ותנאיו. כל זאת מבלי שהזכרתי אוכלוסיות שלמות המודרות לגמרי ממוסד הנישואים ונאלצות להשאירו כחלום כמו זוגות חד מיניים, זוגות בעלי דת שונה, וזוגות בהם אחד מבני הזוג או שניהם חסרי דת.

בישראל אין מסלול של נישואין אזרחיים, כך שהאלטרנטיבה היחידה לבתי הדין הדתיים היא נישואין אזרחיים מחוץ למדינה. אבל מה קורה כשרוצים להתגרש? במצב כזה אין אפשרות בחירה בידיי הזוג ומעתה הם נתונים לחסדיהם ומרותם של הדיינים בבית הדין הדתי.

המצב חמור ביותר בבית הדין הרבני בו מנהיגים עד היום חוקי עגינות וסרבנות גט. עגונה היא אישה שבעלה אינו מסוגל לכתוב לה גט משום שנעלם ולא ידוע מה עלה בגורלו או משום שלקה במחלת נפש או תרדמת. מסורבת גט היא אישה שבעלה כן מסוגל לכתוב לה גט אך אינו מעוניין בכך. ההנחה העומדת בבסיס שני המקרים היא שהאישה היא קניין בבעלותו של הגבר (כאן מגיע המקום להודות לשפה העברית על המילה "בעל"). הגבר הוא זה שמחליט אם הוא נותן לאישה גט ומשחרר אותה, או שהוא בוחר לא לשתף פעולה ולעצור את חייה.

AGUNA2

מתוך קמפיין אגודת "מבוי סתום"

"רגע, אבל היום גם אישה יכולה לסרב לגירושין!"

נכון, גם אישה יכול לסרב לגט, אך האם דה-פקטו משמעות הסירוב שווה לכל מין? חד משמעית לא. אישה עגונה או מסורבת גט לא יכולה להנשא מחדש, וזוגיות חדשה תשחק לרעתה אל מול דייני בית הדין הרבני. חמור מכך, אם תבחר האישה להביא ילד לעולם טרם קיבלה גט, ייחשב הילד ממזר ובמידה וירצה להנשא ליהודיה לא יוכל לעשות זאת, וכך גם מספר דורות קדימה. בית הדין הרבני למעשה מעצים את בעלותו של הגבר בכך שהחופש ניטל לא רק מאשתו אלא גם מילדיה (שכלל אינם שלו) שיתוייגו כסוג ב' ולא יוכלו להנשא למי שיבחרו. לעומת זאת, גבר שאישתו סירבה לקבל את הגט יכול לקיים חיים משותפים עם אישה חדשה ללא סנקציות מבית הדין הרבני ולהביא ילדים לעולם. במילים אחרות חיי האישה נעצרים, בעוד הגבר מתחיל בחיים חדשים.

"אבל בית הדין הרבני מעודד הסכמים כספיים שבסופם הבעל משתכנע ונותן גט"

הבעיה נעוצה באמירה עצמה. האישה נדרשת לשלם כסף רב לבעל, לפטור את הבעל מחובות שצברו, ואף לצמצם או לוותר על מזונות עתידיים להם תיהיה זכאית כגרושה, רק בכדי "לזכות" בגט מהגבר. סחטנות זו נעשית בכסות בית הדין הרבני, והוא למעשה מעודד את האישה לקנות את הגט שלה כדי לשים קץ לסירוב הגבר. הגברים הם אלו שקובעים את חוקי המשחק, והאישה מחוייבת לשחק על פיהם בכדי לזכות בחופש. חשוב לציין שרבות מהנשים האלו הן חד הוריות שעתה נאלצות לדאוג לכלכלת המשפחה לבדן ובמקביל להסחט ע"י הגבר.

אז מה עושים? הפתרון מצוי בשינוי מדיניות הנישואין והגירושין בישראל. רק פירוק המונפול של בתי הדין הרבניים ע"י פתיחת מסלול של נישואים וגירושים אזרחיים, ישחרר אותנו מכבליה של מדיניות מפלה זו. כמובן שרק כך יוכלו אוכלוסיות המודרות ממוסד הנישואין להנשא בארץ. ובענייננו, כך לא יזדקקו עוד אישה או גבר לאישור מהשני עבור זכותם הטבעית והבסיסית להיות חופשיים. ברית הנישואים מושתת על כבוד, ורצונם ההדדי של שני אנשים לקשור יחדיו את חייהם. איזה ערך יש לנישואים בהם אחד מבני הזוג כבר אינו מעוניין?

מתוך אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות

מתוך אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות

"אבל, אם יהיו נישואים וגירושים אזרחיים יהיה יותר קל להתגרש ויותר זוגות יעשו זאת"

קודם כל, לדעתי האישית זה כלל לא משנה. אם לאישה או גבר לא טוב בחיי הנישואין באופן שאינו פתיר, האם עליהם להשאר יחד בכח? האם ישנה הגבלה לשיעור הגירושין שאין לחרוג ממנה? האם משפחה יותר מאושרת היא משפחה בה ההורים לא מרוצים ואינם אוהבים זה את זה?

לאלו מכם שעדיין לא השתכנעו, אנסה להסביר מנקודת מבט על-פיה צריך וחשוב לצמצם את שיעור הגירושים, אם כי איני מת עליה משום שאני לא שותף לה. אם תינתן האפשרות להתגרש שלא במסגרת הרבנות ייתכן ואכן יתגרשו יותר זוגות. אבל חשוב להבין פה דבר אחד, הגירושין עצמם הם לא יותר משם תואר עבור זוג שקיבל אסמכתא לפרידתו. גם כיום, זוג שבו אחד הצדדים רוצה בפרידה יפנה לבית הדין הרבני וינסה את מזלו. בחלק מן המקרים צולחת האישה את שבעת מדורי הגיהנום שמעמיד בפניה בית הדין והזוג מתגרש "כדת וכדין". אך גם במקרים בהם הגבר לא מוכן לתת גט ובית הדין לא מאשר את הגירושין, אין משמעות הדבר שהזוג ימשיך לחיות יחד, ובפועל הזוגות פרודים לכל דבר ועניין. אם כך, מניעת נישואין וגירושים אזרחיים בתואנה של צמצום פרדות הנה בגדר זריית חול בעיניי הציבור. כל זאת, מבלי להזכיר שמניעת האפשרות להתגרש רק מגדילה בפועל את מספר האנשים שחיים יחד בזוגיות חדשה ומביאים ילדים ללא נישואים. לי אין כל בעיה עם זה, אך כמובן שזה פרדוקסלי וסותר את ההגיון הפנימי של מוסדות הדת.

 

אתמול, לרגל תענית אסתר, יום בו מצויין "יום העגונה", התקיימה עצרת "יום העגונה ומסורבות הגט" השנתית מטעם ארגון "מבוי סתום" בסמוך לבית הדין הרבני בירושלים במחאה על היחס המשפיל ובדרישה לשינוי מדיניות. מעט מדי אנשים הגיעו לעצרת הכל כך חשובה הזו, וזה משקף את האדישות הציבורית בנושא לאורך כל ימות השנה. חייבים להבין שהמלחמה הזו היא מלחמה של כולנו. היום הן מסורבות גט, ומחר זו הבת שלכם, או אפילו את.

מפגינים למען זכויות העגונות ומסורבות הגט. (פייסבוק אגודת מבוי סתום)

מפגינים למען זכויות העגונות ומסורבות הגט. (פייסבוק אגודת מבוי סתום)

  כתבות ווידאו שחבל לפספס