יום ראשון   20-09-2020
דעה על סדר היום |

מעצר ככלי ענישה והרתעה

חברה נכתב על ידי

אתמול החליט שופט בית משפט השלום בבאר שבע להאריך שוב את מעצרו של מפגין אשר נעצר ביום שבת במהלך הפגנת "יום הזעם" בנגב נגד תוכנית פראוור. מיום שבת המפגין מוחזק במעצר וזאת הפעם השנייה שהוארך מעצרו. במהלך אותו "יום זעם" נעצרו 28 מפגינים בנגב, 20 מהם הוחזקו במעצר עד ליום שני, ו-21 מפגינים בחיפה, אשר כולם הוחזקו עד ליום שני. במה היו חשודים אותם מפגינים שנעצרו ואותו מפגין שעוד עצור? ככל הנראה שהחשד הכי מרכזי הוא "תקיפת שוטר". על כך אמר אפילו אותו השופט במהלך הדיון אתמול בבית משפט השלום בבאר שבע: "רוב תיקי תקיפת שוטר, אני אתנסח בעדינות, 90% מהם מקבילים לתיקים במח"ש". כלומר, אפילו השופט רמז לכך שהטענות שעל בסיסן ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו של המפגין, לאו דווקא מבוססות. אז מדוע החליט השופט להאריך את המעצר עד ליום חמישי? על-פי ניסיון העבר, מ"ימי הזעם" הקודמים נגד תוכנית פראוור וממחאות אחרות אותם המשטר מבקש לדכא, כנראה מופעלים לחצים פוליטיים על בית המשפט להחזיק מפגינים כמה שאפשר חוקית במעצר על מנת להרתיע מפגינים אחרים לעתיד.

החזקת אדם במעצר נועדה, כביכול, להבטיח את זמינותו של האדם לחקירה, למנוע ממנו לבצע עבירות דומות בהן הוא חשוד, למנוע שיבוש הליכי חקירה ולהגן על האדם מפני אחרים או מפני עצמו. יש להבהיר – מעצר לא אמור להיות כלי לענישת אדם. במקרים של החזקת מפגינים במעצר, עולה החשד שלא אלה המטרות שעומדות לנגד עיני המשטרה כשהיא מבקשת הארכת מעצר. מקרי המעצרים האלה של "יום הזעם" הם לא הפעם הראשונה שהמשטרה ובית המשפט משמשים ככלי מעניש והרתעתי של מפגינים, על עצם היותם מפגינים. לפני כחודש פרסמנו כתבה העוסקת בריבוי המעצרים של מפגינים ופעילים פוליטיים למטרות הרתעה. ברוב המקרים, גם בדיוני הארכת מעצר של מפגינים וגם בכתבי אישום שהיא מגישה נגדם, מתקשה המשטרה להציג לבית המשפט ראיות הקושרות בין המפגינים לעבירות שכביכול מיוחסות להם. זאת למרות שהמשטרה היא המבקשת מבית המשפט את הארכת מעצר או המגישה כתב אישום נגד המפגינים. עולה מכך החשש שהחזקת מפגין במעצר והגשת כתב אישום נגדו, אלה מהלכים שנועדו להעניש ולהרתיע אותו מבלי שיהיה צורך בלהוכיח את אשמתו.
2013-12-04
עצורים בחיפה. צילום: פאנט

המשטרה ובית המשפט הם אלה האמורים לאפשר לאזרחים לממש את זכותם הדמוקרטית להפגין, אך נראה שיש מחאות מסוימות לגביהן ההתנהלות של המוסדות האלה היא שונה. פעולות המשטרה באשר למחאה נגד תוכנית פראוור – האלימות הברוטאלית בהפגנות, המעצרים האלימים, האשמה אוטומטית של העצורים ב"תקיפת שוטר" ובקשות להארכת מעצר – מעלות חשש לניסיון לא חוקי לדיכוי מחאה אזרחית לגיטימית. ההחלטה האחרונה של בית משפט השלום בבאר שבע להאריך שוב את מעצרו של המפגין מיום שבת, כנראה לא מבוססת על אמון השופט בראיות המשטרה (ראו ציטוט בפסקה הראשונה), אלא על לחצים פוליטיים המבקשים גם הם לדכא את המחאה.

יש לקרוא לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', למפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו ולשרת המשפטים ציפי ליבני, לבחון את התנהלות המשטרה ובית המשפט מול המפגינים נגד תוכנית פראוור, ולשמור על זכותם הדמוקרטית של אזרחי ישראל לחופש מחאה ללא פחד מהמשטר.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס