אתמול (13/5/2015) יצאו למסע צעירים מהעדה האיתיופית. הם צועדים כאקט סימבולי, להנציח ולזכור את המסע שעשו הוריהם לישראל ואת 4000 הנספים שנפטרו בדרכם מאיתיופיה לישראל דרך סודן.
מדברים עם אנשים שפוגשים בדרך. באדיבות: קסה גטו
בשיחה עם קסה גטו, אחת המארגנות, היא סיפרה איך הרעיון התגלגל. גטו מספרת שבביתה תמיד היו סיפורים על איתיופיה, על החיים הטובים שהיו שם ואז על הקשיים בישראל, אולם מעולם לא סופר להם על המסע עצמו. לאחרונה, בעקבות ההפגנות הרבות ועליית הנושא מחדש, התחילו הסיפורים לצוף. על הבחירה לעזוב הכל ולעלות לארץ, בחירה שנעשתה באמונה ואולי אפילו מעט בנאיביות, אבל לא בחסד, מדגישה גטו. הסיפורים מספרים על שודדים בדרך, על אימה של גטו שילדה בן בדרך, על הדברים הקשים השונים שעברו ולבסוף, ההגעה למציאות שהיא רחוקה מארץ זבת החלב והדבש שהובטחה להם – אפלייה, מרכזי קליטה וגזענות שנמשכת עד היום. אותם אנשים שעזבו הכל ועלו לירושלים, מתוך אמונה, הגיעו לירושלים והתאכזבו.
הלילה הראשון, על החוף בבת ים. באדיבות: קסה גטו
לקראת יום הזיכרון ליהודי איתיופיה שניספו בדרכם לארץ ישראל, העלו קסה גטו ואימה רעיון לעשות מסע סימבולי מתל אביב, עיר מגוריה, לירושלים, שיסתיים בטקס הממלכתי של יום ירושלים בו גם מצויינים יהודי איתיופיה הנספים. למרות הקושי הפוליטי שיש לגטו עם ירושלים והאפלייה שבה, החליטה בכל זאת לסיים שם את המסע. המטרה היא לדבר עם אנשים בדרך, לחוות, גם אם רק מעט, מה זה אומר לעזוב הכל ולהזכיר עוד חלק אינטגרלי מההיסטוריה של עם ישראל שלרוב נמחק ולא מצויין. היסטוריה שלא מכירים בה, אומרת קסה גטו. "יש יום זיכרון, אבל מציינים אותו רק אם יש קבוצה של צעירים איתיופים שלוקחת על זה אחריות. אם אין, אז לא עושים. נראה לך הגיוני שאם באוניברסיטה לא היה אף סטודנט מגרמניה או פולין אז לא היו מציינים את יום השואה?".
הם יצאו מתל אביב, בלילה הראשון ישנו בבת ים והיום צפויים להגיע לרחובות. בימים הקרובים הם אמורים לישון בלטרון ובמבשרת כשבכל תחנה מצטרפים אליהם כמה אנשים נוספים. גטו מספרת שבדרכם הם פוגשים הרבה מאוד אנשים ושלא מעט הם שומעים שאומרים להם "אני בחיים לא הייתי עושה את זה". היא אומרת שמי שאומר את זה, כנראה לא יודע מספיק על המסע של יהודי איתיופיה ולכן חשוב שהסיפור הזה יהיה חלק מההיסטוריה של עם ישראל. לא במקום סיפור אחר, או כי הוא יותר חשוב, אבל פשוט כי הוא חלק.
נתון מפתיע נוסף הוא שגם הצעדה הזו וגם הטקס באוניברסיטת תל אביב מאופיינים בהרבה נשים. קסה גטו, הלומדת תואר שני בלימודי מגדר, רואה בזה סימן טוב לבאות, לצורת מאבק שונה, קשוב ומכבד קולות ונראטיבים שונים ומקווה שאחרי שכל הטירוף יעבור היא תדע להסביר יותר למה ואיך ומה המשמעות של זה.
מדברים עם אנשים שפוגשים בדרך. באדיבות: קסה גטו
