ארגון העובדים מען הגיש היום ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נגד סירובו של בית הדין האזורי בירושלים להחזיר לעבודה את יו"ר ועד העובדים במוסך צרפתי, וכנגד קביעתו התמוהה לפיה סירוב המעסיק לנהל מו"מ נעשה בתום לב.
ארגון העובדים מען מגיש היום ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מה- 28.12.14 בעניין התאגדות עובדים פלסטינים במוסך צרפתי. הערעור, שהוגש על ידי עורכי הדין אמיר בשה ומורן סבוראי ממשרד עו"ד בני כהן, ועו"ד איה ברטנשטין, היועמ"ש של מען, מצביע על שורה של ליקויים חמורים שנפלו בפסק הדין בכל הקשור לפיטוריו של יו"ר ועד העובדים וכן בכל הנוגע להתנהלות המעסיק ביחס לארגון העובדים מען שהוא הארגון היציג במוסך צרפתי. בין השאר מצביע הערעור על הנקודות הבאות:
א. בית הדין התעלם מכך שבמסגרת הניסיון לפטר את מנהיג העובדים במוסך, חאתם אבו זיאדה, ביולי השנה, המעביד שינה את התירוצים לפיטורים לפחות שלוש פעמים בתוך מספר ימים. לבסוף העליל המעביד על יו"ר הוועד כי גרם כביכול לחבלה מכוונת ברכב צבאי, ואף הגיש תלונת שווא במשטרת מעלה אדומים נגדו, דבר שגרם לשלילה אוטומטית של רשיון הכניסה של יו"ר הוועד לאזור התעשיה של מישור אדומים, ומנע ממנו לעבוד. למרות כל אלה, ולמרות שהתלונה נסגרה, אימץ בית הדין את גרסת המעסיק רצופת הסתירות.
ב. בית הדין התעלם מהקשר הברור בין הנסיון העיקש לפטר את יו"ר ועד העובדים ובין הפעילות נגד ארגון העובדים היציג, מהנסיונות "לשכנע" עובדים לוותר על חברות בארגון, שבירת שביתה באמצעות גיוס עובדים חילופיים, ונסיון הקמה של ועד עובדים אלטרנטיבי מטעם המעסיק. למרות כל אלה, בית הדין אף נמנע מלחייב את המעסיק בפיצוי כספי הקבוע בחוק (עד 200 אלף ₪)
ג. בית הדין קבע, בניגוד לדינים הנוגעים להתארגנות עובדים, כי על אף שצרפתי הפר את החוק, הוא עשה זאת בתום לב, מאחר והוא זיהה את הפעולה של מען כפעילות פוליטית שנובעת מהתנגדות לכיבוש ולא כפעילות איגוד מקצועית לגיטימית. זוהי טענה מופרכת וחסרת כל בסיס חוקי, המערערת את היסוד החוקי לקיומו של ארגון עובדים יציג, ומתירה לכל מעסיק לפגוע בהתאגדות עובדים בעילה שארגון העובדים אינו פועל בהתאם למנדט שלו אלא על פי אג'נדה אחרת.
ד. כל קביעותיו אלה של בית הדין נראות תמוהות במיוחד משום שהן עומדות בסתירה להכרה של בית הדין במען כארגון העובדים היציג במוסך, וכן בסתירה לקביעת בית הדין כי ללא התאגדות העובדים במען, היו נותרים תנאי ההעסקה של העובדים מתחת למינימום הקבוע בחוק, שכן שיפור זה לאחר שנים ארוכות של תנאים מתחת למינימום לא הגיע ביוזמת בעלי המוסך אלא רק לאחר התערבות מען.
חשיבותו של ערעור זה נובעת הן מכך שמדובר במאבק לגיטימי של עובדים שמעסיקם רמס את החוק ברגל גסה וחובה על בית הדין לתת סעד להתארגנות כדי למנוע זאת. בנוסף מדובר במאבק חשוב, בין השאר בגלל היותו הנסיון הראשון עד כה של עובדים פלסטינים לממש את זכותם להתאגד לפי חוק ההסכמים הקיבוציים ולנהל מו"מ לקראת הסכם קיבוצי מפעלי תחת גגו של ארגון עובדים ישראלי.
