אתמול ציינו במקומות שונים בעולם את יום האם. באין שרשים בדתרבות היהודית ליום אם שכזה, חגגנו במשך כמה עשרות שנים את יום האם הישראלית בל' בשבט לכבוד הנרייטה סאלד. לא דמות מיתולוגית כמו ריאה מלכת האלים, לא גאיה, או אמא אדמה לעבדה ולשמרה- אנחנו קיבלנו את אלוהים שאמר, ואת הרצל שחזה, ואת הציפייה מהאם העברייה להזדהות עם צרכי האומה, להקריב את הביטחון בידי הגברים ואת הילדים בידי המפקדים. כל זה היה נכון עד פרוץ השוויון. שוויון הזדמנויות, שוויון במשכורות, שוויון בעבודות הבית, שוויון בייצוג ברשויות כולן … כי כשהפרו ורבו מוטמע בנו כל-כך חזק, והשוויון כבר כאן – אפשר לוותר על התזכורת למהות האם בחברה ולחגוג יחד את יום המשפחה. איזו מדינה מתקדמת. בארה"ב, 50 שנה אחרי שנבחרה לאשה הראשונה בבית הנבחרים האמריקאי, הובילה ג'נט רנקין קבוצות של נשים לפעול נגד מלחמת ויאטנם. "נשים חייבות להביא לפוליטיקה סדר יום חדש שאין בו מלחמות", אמרה. "גברים לא מסוגלים לעשות את זה, כי הם פוחדים שיחשבו שהם חלשים". כמו הנרייטה סאלד, גם רנקין לא היתה בעצמה אם, אבל הקדישה את חייה לכך שילדים שייוולדו לנשים אחרות לא יישלחו להיהרג במלחמות מיותרות. כשאנחנו ילדנו את החיילים וכיבסנו את מדיהם, וחבשנו וגם בכינו, קמו ברחבי העולם קבוצות וארגוני נשים שחרתו על דגלן את הסיסמה "מסרבות להיות אויבות" והפנו את האצבע המאשימה לעבר "הפוליטיקה הגברית". אצלנו, 50 שנה אחרי פרוץ המדינה, קמו 4 האמהות ואחרי עוד עשור פנתה התארגנות ליזיסטרטה בקריאה לציפי לבני להשמיע קול בטחוני נשי חזק ו:"להפוך את המדינה המיליטריסטית, המיליטנטית והגברית שלנו למדינה "אזרחית" המשלבת שיקולים הומאניים, מוסריים וחברתיים בהחלטות פוליטיות, כלכליות וצבאיות, להציב את החינוך, הבריאות והרווחה במעמדם החשוב הראוי ולהשיב את הצבא למקומו הטבעי, מחוץ לפוליטיקה". את הטקסט המלא ניתן עדיין לקרוא ואף לחתום באתר עצומה. מי שיכנס יראה שלעומת 54,116 אנשים עשו לייק בפייסבוק, רק 185 חתימות נאספו. ובזווית אופטימית: 185 זה הרבה יותר מ-4. איך זה קשור ליום האם? או אלינו? האם רק אצלי זה מתחבר?
google doodle לכבוד יום האם הבינלאומי 2014
