השבוע התבשרנו על פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק בעינינו של הילד הרך בן העדה האתיופית אשר נמסר לאימוץ בניגוד לרצון משפחתו. כותרות העיתונים עסקו במהדורה העכשווית ל"משפט שלמה". האם במשפט שלמה עסקינן? כלום מדובר במחלוקת סימטרית בין שתי אימהות שאיננו יודעים מי מהן הרתה את הילוד?
לא! אנו יודעים היטב מי הרתה את הילד, מיהם בני משפחתו ומהי קהילת המוצא שלו. אנו גם יודעים שלמשפחה המאמצת אין זיקה למשפחתו והיא אינה חלק מקהילת יוצאי אתיופיה.
באמנת האו"ם לזכויות הילד עוגנה הזכות לזהות והזכות להשתייכות של כל ילד באשר הוא. מעצם ההגדרה עולה השאלה לגבי מהותה של אותה זהות ולאיזו השתייכות כיוונו מכונניה.
בעידן המעלה על נס את הרב תרבותיות, אך מתחייב שנכיר בריבוין של זהויות, ריבוי הבא לידי ביטוי בשני צירים. הציר האנכי הנע מהפרט אל המשפחה וממנה אל הקהילה, החברה, הלאום ו/או המדינה. למולו הציר האופקי המבחין בין פרטים שונים, בין מגוון של משפחות, בין קהילות, תרבויות ולאומים.
אל מול הכרה זו מתייצבת מדינת "כור ההיתוך" שאינה חוסכת במאמציה ליצר עם חדש אחיד והומוגני המייצג את הערכים ההגמונים. כאשר זוהי התמה המובילה אין מקום לרב תרבותיות מחוץ לפסטיבלי העדות (האוכל שם תמיד טעים). השאלה לגבי מהות זהותו של הפרט, משפחתו או קהילתו גם היא אינה רלבנטית. הערך המוביל הינו של הנחלת התרבות השלטת על כל נתיני הארץ הזו. במציאות זו תהיה ידן של המשפחות המוחלשות על תחתונה.
במציאות זו ניתן למצוא אלפי ילדים אשר הורחקו ממשפחותיהן ונשלחו להתחנך במסגרות חוץ ביתיות, החל מפנימיות דרך משפחות אומנה ועד אימוץ. מסגרות אלו הינן חלק "מפאר היצירה הציונית" של העם המתחדש בארצו. מדובר במנגנוני סוציאליזציה המנתקים אלפי ילדים ובני נוער ממשפחותיהם, מקהילתם ותרבותם ומנחילים להם ערכים שאין להם כל זיקה לתרבות המוצא שלהם. בדרך זו נשללת זכותם של רבבות ילדים והוריהם לזהותם האותנטית ולשיוכם התרבותי.
האם "פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות"? כן של מי שחזק דיו להשליט את ערכיו ואמונותיו ….
נדב ענבר, הטלוויזיה החברתית
