הניסיון השפל של הממשלה וזרועותיה להעלים מסמכי ארכיון המעידים על עוולות שנעשו כאן לפני כ-70 שנה, מנותק מעידן האינטרנט וחופש המידע ואף מהעדויות החיות שמספרות את ההיסטוריה.
ניסיונות ההסתרה של חומרי ארכיון ציבוריים ע"י רשויות המדינה (כפי שעולה מתחקיר מוסף הארץ), המעידים על מעשי טבח, גירוש ונישול הפלסטינים עם קום המדינה, הינם מרכיב נוסף בניסיון ליצור נרטיב אחד שולט, לגבי ההיסטוריה של הקמת המדינה בשנת 48 ותחילת שנות ה-50. הנרטיב מתגבש אצל רובנו בראש וראשונה ע"י מערכת החינוך שפרק הנכבה נעדר ממנה, והיא גם זו שהעלימה עם השנים מתוכנית הלימודים וספרי הלימוד כל אזכור לקו הירוק. המאמר במוסף הארץ דרבן את גופי תקשורת נוספים לעסוק בימים האחרונים בנושא כגון אירוח פרופ' בני מוריס בתוכניות אולפן, כאילו אין לה לתקשורת אחריות מלאה על טשטוש מדיניות ממשלות ישראל לנכבה שהחלה ב-48 ומתמשכת באופנים שונים עד היום.
אך את העדויות על הנכבה לא חייבים למצוא במסמכי הארכיון שהוחרמו ע"י המדינה. פלסטינים ופלסטיניות שחיו באותה התקופה הם עדות חיה למה שקרה בעבר. ניתן למצוא ביוטיוב (וברשת בכלל), עשרות אם לא מאות ויותר עדויות של מי שחיו כאן באותה התקופה, אגב גם של אנשי המחתרות ואנשי צבא ולא רק של פלסטינים.
פרויקט "עודנא" שהטלוויזיה החברתית שותפה לו עם מספר ארגונים פלסטינים, יחד עם עמותת זוכרות, עוסק בין היתר בשימור אותן עדויות והנחלתם לדורות הבאים – יהודים ופלסטינים, לקיחת אחריות ומציאת מודלים אפשריים לתיקון ולשיבה. במסגרת הפרויקט נאספו עדויות של פלסטינים על עוולות הנכבה, מתקיימים סיורים בשטח לציבור הרחב ע"י עמותת זוכרות, ותהליכי למידה של העבר לנוער הפלסטיני.
יהודים זכרו את ציון 2000 שנה בגלות ושבו לכאן בגדול, מוזר שהממשלה הפועלת בעידן האינטרנט וחופש המידע, מאמינה שאם היא תטשטש עדויות של מה היה כאן רק לפני 70 שנה, הזיכרון יתאדה והכמיהה של הפלסטינים לשיבה תיעלם.
הוספת תגובה לכתבה