מדי שנה נעצרים מאות קטינים פלסטינים תושבי הגדה המערבית על-ידי כוחות הביטחון הישראליים. מרבית הקטינים נעצרים על-ידי הצבא באישון לילה ונלקחים ישירות ממיטותיהם לנסיעה מטלטלת ברחבי הגדה, ומשם לחקירה באחת מתחנות משטרת ישראל הפרושות שם. המוקד להגנת הפרט פרסם דוח ובו ממצאי תצהירים שגבה, בין החודשים יולי עד אוקטובר 2017, מ-29 קטינים פלסטינים תושבי הגדה שנעצרו על-ידי כוחות הביטחון הישראליים במהלך שנה זו. תצהירים אלה התמקדו במעצריהם של הקטינים, בשעות שבין המעצרים לחקירות, ובחקירות עצמן – אך לא בהליך הפלילי (אם היה כזה) נגדם.
מהתצהירים עולה תמונה עגומה: לאחר מעצר בשעות הקטנות של הלילה, נלקחים הקטינים בגפם אל מסע לילי מייגע כשהם חשופים לאלימות מצד כוחות הביטחון. הקטינים מובאים אל החקירה כשהם מבוהלים ומותשים, ולעיתים קרובות לא מתאפשר להם לאכול או לשתות דבר במשך שעות רבות ואף לא לעשות את צרכיהם. לא פעם, בין פרקי החקירה, נערים מוחזקים בבידוד לתקופות של שעות וימים, תוך שהם מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון ומוחזקים בתנאים קשים. החקירות נערכות ברובן המכריע מבלי שניתנת לקטינים אפשרות להיוועץ בעורך דין, וגם במקרים הבודדים בהם מתאפשרת היוועצות כזו, אין מדובר בהיוועצות מהותית. ככלל, לא מתאפשר לקטינים ליצור קשר עם הוריהם בטרם החקירה ולא נמסר להורים מידע אודות מקום החזקת בנם. ואכן, באף אחד מהמקרים שתועדו לא הייתה נוכחות הורים בחקירה, והנערים ניצבו לבדם מול חוקריהם.
החקירות הרשמיות נערכו ברובן ללא תיעוד חזותי או קולי. בכמה מהמקרים בהם התבצעה הקלטה קולית של החקירה, העידו הקטינים כי החוקרים כיבו את מכשירי ההקלטה, ואז נקטו כלפיהם באיומים או באלימות פיזית. בכמה מקרים אף הוצע לנערים לשתף פעולה עם כוחות הביטחון בתמורה להקלות בתנאי החזקתם או לשחרורם.
הממצאים מצביעים על מסכת שגרתית ושיטתית, המביאה קטינים רבים למצב של שברון גופני ונפשי בעת שהם נעצרים ונחקרים. במצב זה הם חשופים לפגיעה מתמדת בזכויותיהם הבסיסיות ביותר, לרבות הזכות לשלמות גוף ונפש, הזכות לכבוד, הזכות להליך הוגן והזכות להימנע מהפללה עצמית. מכלול תנאי המעצר והחקירה מביא לכך שקטינים עלולים להיות מורשעים על נקלה, היות שזכויותיהם לא הובהרו להם ולא התאפשר להם להיוועץ בעורכי דינם או הוריהם במהלך חקירותיהם.
סעיד, בן 17 ו-10 חודשים בעת מעצרו, סיפר על האלימות הפיזית שחווה:
"הצבא הגיע הביתה, אני התעוררתי מהמכות של אנשי הצבא. ישנתי במיטה, החיילים נתנו לי מכות בקתות הרובים שלהם והתעוררתי… שלפו אותי מהמיטה, זרקו אותי לרצפה ואזקו אותי לאחור עם אזיקונים. הרימו אותי ושלחו אותי למטבח… שמעתי אותם צועקים על ההורים שלי שאספו אותם בחדר אחר… סרבו לתת לי להיפרד מההורים… [אחד החיילים] תפס אותי בצוואר מאחור כדי שלא אראה את ההורים שלי ברגעים שיצאנו מהבית".
הנערים העידו כי לא קיבלו אוכל במשך שעות ארוכות, חלקם אף למעלה מיממה. מרבים מהנערים נמנעה האפשרות לגשת לשירותים, ונער אחד סיפר כי אולץ לעשות את צרכיו תוך שחיילות צופות בו, דבר שגרם לו לתחושת השפלה קשה.
רמדאן, בן 16 ו-9 חודשים בעת מעצרו, סיפר על הלחץ שהופעל עליו לחתום על הודאה:
"בסוף הוא [החוקר] ביקש שאחתום על ניירת. אמר שזו חתימה שאני מצהיר שאיני מודה בכלום. האמנתי לו וחתמתי על חומר בעברית. אחרי שחתמתי, שני החוקרים התחילו לצחוק ואמרו לי "הנה חתמת על הודאה“.
מדינת ישראל, בתגובותיה למכתבי המוקד להגנת הפרט בנושא, טענה כי בשנים האחרונות נעשית עבודת מטה "לקידום תחולת הוראותיו של חוק הנוער על חקירת תושבי האיזור [הגדה המערבית] ככל שניתן".
משטרת ישראל טוענת כי נעשים מאמצים לצמצם את הפערים בין הליכי החקירה של קטינים פלסטינים בגדה להליכי החקירה של קטינים בישראל. עוד טוענת המשטרה כי היא מאפשרת לנחקרים להיוועץ בעורך דין בהתאם לחוק, ודוחה את מכלול טענות המוקד בכל הקשור במעצרים הליליים, בנימוק שאלה מוצאים לפועל על-ידי הצבא, ועל כן המשטרה איננה הכתובת הנכונה".
הממצאים העולים ממחקר זה, מעידים על מגמה ברורה של הפרת זכויותיהם של קטינים פלסטינים תושבי הגדה המערבית, הנעצרים ונחקרים על-ידי כוחות הביטחון הישראליים. ניכר כי נערים אלה מטופלים בידי הרשויות השונות כאיום ביטחוני גרידא, ללא כל התייחסות לפגיעותם הנפשית המוגברת לנוכח גילם הצעיר. מרבית הנערים מהם גבה המוקד תצהירים, נעצרו בלילה ועברו מסע מייגע ואלים עד לחקירה. הם נחקרו מבלי שהובהרו להם זכויותיהם ומבלי שהתאפשר להם לשוחח עם עורך דין. על רבים מהם הופעלו אמצעי חקירה פסולים, שמטרתם הבאת הנערים לשברון פיזי ומנטאלי (באמצעות בידוד, מניעת שינה ומזון, איומים ואף אלימות פיזית). החקירות נוהלו כשהקטינים מנותקים לחלוטין ממשפחותיהם, בעודם חווים קשיים ניכרים ללא כל תמיכה.
צפו בכתבה על מעצרי קטינים במזרח ירושלים:
הוספת תגובה לכתבה