אתמול (שלישי, 18/10/2016), נפתח "הפסטיבל לתיאטרון קהילתי" בחיפה בהופעה בגן האם. בין המופיעים במהלך הערב היה הראפר תאמר נפאר.
בימים שלפני ההופעה הצהירו פעילי ימין כי לא יתנו למופע להתקיים ואף פתחו אירוע בפייסבוק במטרה לבטל את ההופעה. גם שרת התרבות מירי רגב פנתה בקריאה לראש עיריית חיפה לבטל את הופעתו של נפאר. בסופו של דבר ההופעה התקיימה, למרות נוכחות גבוהה של מפגינים עטופי דגלי ישראל בקהל. נפאר עצמו אמר לקהל בסוף ההופעה: "אני רוצה להגיד תודה, יהודים וערבים, לאלה שתמכו בהופעה הזאת, תודה לכם. ולאלה שצועקים ומנסים להרוס – אני אפילו לא מצליח לשנוא אתכם."
כך כתב רמי יונס, כתב הטלוויזיה החברתית, אשר נכח בהופעה:
בדרך כלל, אני סולד מהמושג הזה, ״דו קיום״. משהו במתקתקות שלו אף פעם לא קנתה אותי. אלא שאתמול בחיפה, בהופעה המדוברת של תאמר נפאר, אני מוצא את עצמי משתמש בו שוב ושוב בתשובה לשאלות הבלתי פוסקות של ״איך היה?״.
אלפי פלסטינים ואלפי יהודים (המשטרה העריכה כי מעל ל-4000 איש נכחו בהופעה) עומדים אחד ליד השני, ובשיא אווירת ההסתה בחסות הממשלה, שרים ורוקדים ביחד לצלילי הופעתו של נפאר. מדהים. ואחרי כל הרעש והצלצולים, אחרי כל מה שהיה בתקשורת ובהתלהמות ברשתות החברתיות, מי מפריע? כמה עשרות קיצונים יהודים שחושבים שהם חיים בהפגנה תמידית.
הייתי בהרבה הופעות של תאמר נפאר ודאם (ההרכב שלו). לא זכורה לי הופעה שממנה חששתי כל כך לפני. דאגתי לשלומו של חבר, דאגתי לשלומו של הקהל, וגם דאגתי מזה ששוב הופכים אותנו- הפלסטינים אזרחי ישראל- לדמויות פוליטיות בלבד באיזה מחזה הזוי של ממשלת ישראל המסוכנת. אתמול לשמחתי, להוציא כמה אנשים באמת מסכנים שהם קורבן בעצמם לתעמולה השקרית של אותה הסתה ממשלתית, התבדיתי.
אתמול בחיפה, בזמנים קשים של אווירת גזענות והתלהמות, ציינו אבן דרך במאבק נגד הפאשיזם ובעד האומנות וחופש הביטוי. אתמול בחיפה, הדו קיום ניצח.
