עדכון חדשות |

: מקבלי ההחלטות שהובילו להרג בעזה לא נחקרו

מדינה נכתב על ידי

דו"ח חדש של בצלם מסכם שנתיים למנגנון הטיוח של חקירות צוק איתן: מקבלי ההחלטות שהובילו להרג חסר תקדים בעזה אפילו לא נחקרו.

הגופים החוקרים את אירועי צוק איתן עוסקים בעיקר ביצירת מצג שווא של מערכת מתפקדת, החותרת לכאורה לגילוי האמת, בשעה שהאחראים האמתיים להפרות אינם נחקרים כלל, וכל שנעשה הן בדיקות שטחיות של אירועים בודדים במנותק מכל הקשר. זו מסקנתו של נוהל טיוח: חקירתם לכאורה של אירועי "צוק איתן", דו"ח חדש שפרסם בשבוע שעבר (20/09/16) ארגון זכויות האדם בצלם, לסיכום יותר משנתיים שעברו מאז סיום הלחימה.

על פי הדו"ח ההיקף העצום של הרג האזרחים הפלסטינים בעזה – כמעט שני שליש מכלל ההרוגים הפלסטינים, 1,391 בני אדם בהם 526 קטינים שלא השתתפו בלחימה, אשר מאות מהם נהרגו כשבתיהם הופצצו מהאוויר – עורר חשדות כבדים כי ישראל הפרה את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אולם, בדומה לחקירתם של אירועי לחימה קודמים, גם הפעם הדרג המדיני והדרג הפיקודי הבכיר בצבא, אשר התוו את מדיניות התקיפה, היו אחראים לניסוח הפקודות וקיבלו החלטות מבצעיות במהלך הלחימה, לא נחקרו על ידי אף גוף רשמי ומעולם לא נדרשו לתת דין וחשבון בגין אחריותם לתוצאות הקשות של החלטותיהם. שנתיים לאחר מכן, שאלות של מדיניות – ובכלל זה מדיניות התקיפה של בתים מאוכלסים שכתוצאה מיישומה הרג הצבא מאות בני אדם, מדיניות הירי הארטילרי חסר ההבחנה על אזורים מיושבים ומדיניות הריסתם של אלפי בתים ושטחים חקלאיים נרחבים – כלל לא נחקרו.

הפרקליטות הצבאית הכריזה עוד במהלך הלחימה כי החלה בבדיקת חשדות להפרות של החוק. בסוף אוגוסט 2016 פרסמה הפרקליטות את הודעתה החמישית בעניין, שעל פיה, עד למועד הפרסום התקבלו תלונות בנוגע לכ-360 אירועים. מתוכם, הועברו עד אז לבדיקת מנגנון הבירור המטכ"לי – שהוקם עוד במהלך הלחימה כדי לערוך בירור עובדתי ראשוני של התלונות – כ-220 אירועים. בכ-80 הורה הפצ"ר לסיים את הטיפול בתיק בלי להורות על חקירת מצ"ח ובשבעה מקרים הורה הפצ"ר על חקירה כזו. ב-24 מקרים נוספים, רובם של אלימות וביזה, הורה הפצ"ר על חקירת מצ"ח מיידית, מבלי להעביר את המקרים למנגנון הבירור. ב-13 מהם הסתיימו החקירות והפצ"ר הורה על סגירת התיק בלא כלום ובמקרה אחד הורה הפצ"ר על הגשת כתב אישום – היחיד עד היום – נגד שני חיילים שהואשמו בביזה ונגד חייל נוסף שסייע להם.

14368853_1221065384601491_1291831176611272762_n

מתוך עמוד הפייסבוק של בצלם

הדו"ח קובע כי חקירת האירועים של צוק איתן הוגבלה מראש לבחינתם של מקרים בודדים ושל אחריות דרגי השטח בלבד. ככאלה, תועלתן של חקירות אלו מוגבלת. עם זאת, בחינה של הודעות הפרקליטות ושל נימוקי הפצ"ר מעלה כי אפילו החקירות שהפרקליטות כן מנהלת אינן חותרות לחקר האמת ולעשיית דין וחשבון. כך למשל נימוקי הפצ"ר לסגירת התיקים שמלמדים, על פי הדו"ח, על פרשנות בלתי סבירה של הוראות החוק.

הפצ"ר קבע ב-22 מקרים כי החיילים פעלו כחוק, תוך התבססות על בחינה של כל אירוע כאילו היה מקרה בודד וחריג, במנותק מכל הקשר. מחברי הדו"ח מסבירים כי אמנם, על פי המשפט הבינלאומי חוקיותה של כל התקפה נבחנת בנפרד, אולם הפצ"ר פירש זאת בצורה קיצונית, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהאירועים שנחקרו היו חלק קטן מעשרות התקפות, זהות כמעט, שבוצעו במהלך חמישים ימי הלחימה – התקפות שהסתיימו פעם אחר פעם בתוצאות מחרידות. לפיכך קובע הדו"ח כי לא ניתן לקבל כסבירה את הטענה שהאחראים להתקפות אלה היו רשאים לבסס את הערכותיהם בנוגע לפגיעה הצפויה באזרחים על השערות שהוכחו – במחיר דמים נורא – שוב ושוב כבלתי מבוססות ושהופרכו פעם אחר פעם במעשיהם שלהם או במעשי עמיתיהם. פרשנות זו של הפצ"ר משחררת את כל הגורמים שהיו מעורבים בהתקפות – החל מראש הממשלה, דרך הפצ"ר עצמו וכלה באדם שירה – מהחובה לעשות כל שביכולתם כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים.

חשוב לציין בהקשר זה שפוליטיקאים, משפטנים ובכירים בצבא ובפרקליטות הצבאית הבהירו כבר במהלך הלחימה, וביתר שאת לאחריה, כי כלל אין צורך לחקור את התנהלות הצבא. לדבריהם, הצבא פעל לכל אורך צוק איתן בהתאם להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ועשה ככל יכולתו למנוע פגיעה באזרחים. מדבריהם של גורמים רשמיים אלה עולה כי אחת הסיבות לתמיכתם בחקירה – ולו לכאורה – של חשדות להפרות חוק במהלך צוק איתן היא רצונם למנוע מבית המשפט הבינלאומי הפלילי(ICC) בהאג לעסוק בנושא בעצמו. כעת נראה כי ישראל לא הצליחה לעמוד אפילו במטרה זו. התובעת הראשית של בית המשפט הבינלאומי בהאג טרם החליטה האם יש לבית המשפט סמכות לחקור את שהתרחש במהלך הלחימה בצוק איתן. ואולם אם תחליט התובעת שהדבר בסמכותו, ספק רב אם החקירות שמנהלת ישראל ימנעו מבית המשפט להתערב.

בבצלם מבקשים להדגיש כי "חקירות אמתיות ואפקטיביות נדרשות לא רק כדי לעשות צדק עם הקורבנות ועם הקרובים להם; הן נדרשות גם כדי להרתיע מפני הישנותם של מעשים אלה וכדי למנוע פגיעות נוספות. כאשר דבר לא נחקר וכאשר קיים קונצנזוס שכל מה שנעשה במהלך הלחימה היה חוקי ומוסרי – נסללת הדרך לכך שכל הדברים הללו, וגרועים מהם, יקרו שוב. אחרי 'עופרת יצוקה' לא היה דין וחשבון, אלא טיוח. גם הפעם, לאחר "צוק איתן", אין דין וחשבון אלא טיוח בלבד. אין זו שאלה משפטית גרידא: מדובר בחייהם – ובמותם – של בני אדם".

 
 

הוספת תגובה לכתבה

  כתבות ווידאו שחבל לפספס