'זגורי אימפריה' התמקדה במשפחה מזרחית מבאר שבע ועוררה כבר כשיצאה דיון סוער על איכות, משמעויות וייצוגים. כמו הרבה דברים טובים, היא עשתה רושם ראשוני בינוני, אך מבט נוסף חשף דמויות נפלאות ועלילה מבדרת להפליא. קו העלילה שנצמד בהתחלה אל הבלתי-סביר, יחד עם הדיאלוגים המטיילים על גבול דק בין רצינות לסאטירה, התפתחו עם הזמן למשהו עמוק בהרבה.
גבול דק בין רצינות לסאטירה 13:38-15:01
'זגורי' בעונה השנייה עסקה במערכות יחסים משפחתיות מרתקות, והדמויות לא הפסיקו להפתיע. בשילוב פסקול ייחודי ועלילה מבדרת וצבעונית, היא הצליחה לבטא משהו שהוא מחד ישראלי להחריד ומנגד, אנושי לחלוטין.
מערכות יחסים משפחתיות מרתקות ודמויות שלא מפסיקות להפתיע 1:20-2:25
משהו בקומבינציה של 'זגורי אימפריה' הצליח ללכוד את תשומת הלב של כולם: מזרחים, אשכנזים, צעירים, מבוגרים, במרכז או בפריפריה. יש שהאשימו אותה בייצוג סטריאוטיפי ומוגזם של המשפחה המזרחית, ובצדק: 'זגורי' משליכה את המזרחיות שלה בפנים של הצופה ללא הרף ובלי שום סינון (ואם מישהו איכשהו הצליח לפספס את זה קודם, בשני הפרקים האחרונים של העונה רוב הדמויות מתרוצצות ברחבי העיר בבגדים מרוקאיים מסורתיים). אבל זה, יותר מכל, מייצג את המהות האמיתית של הסדרה: מוגזמת כל כך שהיא כבר חיננית, ומבקרת בלי הפסקה גם את מי שהיא מייצגת וגם את החברה הישראלית בכלל. טוב שהסכמנו לתת לה מבט שני, כי אם היינו פוגשים את הזגורים ברחוב, לא בטוח שהם היו זוכים למבט הזה, וההפסד היה כולו שלנו.
עוד עונה!!!