מחקר חדש של מרכז טאוב בודק על אילו צרכים בסיסיים משפחות בעלות הכנסה נמוכה בישראל נאלצות לוותר, ומה הסכום הנחוץ למשק בית כדי לא לסבול מאי ביטחון תזונתי.
כמדי שנה, לקראת החגים, סוגיית אי הביטחון התזונתי ניצבת בראש סדר היום הציבורי בישראל. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ-320 אלף בתי אב בישראל, קרוב למיליון איש, סובלים מאי ביטחון תזונתי. מחקר שערכו פרופ' דב צ'רניחובסקי ואיתן רגב, שיתפרסם במלואו ב"דוח מצב המדינה 2014" של מרכז טאוב, בודק מהי ההוצאה הממוצעת לנפש על מזון ומגדיר את גובה ההוצאה הנורמטיבית לנפש על מזון בישראל (הוצאה שאינה בחסר אך גם אינה בגדר מותרות). כמו כן, בדקו החוקרים על אילו מוצרי מזון מוותרים בעלי ההכנסות הנמוכות.
צ'רניחובסקי ורגב מצאו כי ההוצאה הממוצעת למזון לנפש בישראל היא כ-700 ש"ח בחודש, סכום שעומד על 17% מהכנסות משק הבית ו-21% מהוצאות משק הבית. ירקות ופירות מהווים את ההוצאה הגבוהה ביותר (18%) מכלל הוצאות המזון, ואחריה ההוצאה על בשר ועופות – 16% (תרשים 1).
המחקר של מרכז טאוב בחן כיצד שינוי בהכנסה או בגודל משק הבית משפיע על ההוצאה על סעיפי מזון שונים. ישנם מוצרי מזון "הכרחיים" שההוצאה עליהם מושפעת במידה מועטה בלבד מהבדלים בהכנסות (כלומר, גם בהכנסה נמוכה עדיין הצריכה נותרת דומה יחסית), אך מושפעת במידה רבה מגודל משק הבית (דהיינו, ממספר הנפשות). במילים אחרות, גם במשקי בית שעומדים לרשותם פחות משאבים ההוצאה על סעיפי המזון האלו נשארת יציבה יחסית, ולמשקי הבית קשה לוותר עליהם. סעיפי ההוצאה שנמצאו הכרחיים ביותר למשקי בית ישראלים הם בשר ועופות, לחם ומוצריו, ושמנים צמחיים. הוצאות שהן "הכרחיות למדי" הם חלב ומוצריו וביצים, דגים, וירקות ופירות. משמעות הממצאים היא שככל שההכנסה לנפש נמוכה יותר, מבין המזונות הבסיסיים תהיה נטייה גדולה יותר לוותר על מוצרי חלב, דגים וירקות, ולהותיר על כנה את צריכת הבשר והעופות, הלחם ומוצריו, והשמנים הצמחיים.
צ'רניחובסקי ורגב הסיקו שההוצאה הממוצעת למזון לנפש בישראל היא כ-700 ש"ח בחודש, ומתוכם כ- 660 ש"ח מוגדרים כהוצאה נורמטיבית (כלומר הוצאה המספקת את צורכי משק הבית אך אינה בגדר מותרות). כך נמצא, שלעומת ההוצאה הנורמטיבית, לישראלי הממוצע בעשירון התחתון חסרים כ-192 ש"ח לחודש כדי להגיע להוצאה נורמטיבית, ולאדם בעשירון השני חסרים כ-99 ש"ח לחודש.
המחקר של מרכז טאוב גם קבע מהי ההוצאה הנורמטיבית על קבוצות מזון שונות (לוח 1). הסעיפים שבהם ההוצאה הנורמטיבית היא הגבוהה ביותר הם ירקות ופירות (137 ש"ח); בשר ועופות (110 ש"ח); וחלב ומוצריו וביצים (101 ש"ח). במחקר נמצא שמשקי בית המשתייכים לעשירון התחתון מתקשים לרכוש בשר ועופות, והוצאתם על סעיף זה נמוכה בכ-25% מההוצאה הנורמטיבית. יתרה מזאת, העשירון השני ויתר על 22% מההוצאה הנורמטיבית על חלב ומוצריו וביצים מדי חודש, והעשירון התחתון – על 29%. ויתור משמעותי אף יותר היה בהוצאה על פירות וירקות, שם חסרו לעשירון השני 25 ש"ח (18% מההוצאה הנורמטיבית), ולעשירון התחתון – 48 ש"ח (35% מההוצאה הנורמטיבית). אם כן, בסעיפים אלו מצטיירת תמונה של מחסור משמעותי בקרב העשירונים התחתונים.
צ'רניחובסקי מסכם: "דפוסי סך ההוצאה על מזון של משקי בית בישראל ביחס להכנסה מציירים תמונה שאינה מפתיעה: נטל ההוצאה גבוה יותר ככל שרמת ההכנסה לנפש של משק הבית נמוכה יותר. עם זאת מפתיעים וחשובים הם השינויים בהתפלגות הרכב ההוצאה. כך למשל, מעניין וחשוב שההוצאה על ירקות ופירות וגם על מוצרי חלב במידת מה מגלים דפוסי הוצאה דומים לשל מוצרי מותרות וכי, לפיכך, עם ירידת ההכנסות לא רק עלול להיווצר מחסור במזון אלא גם איכות התזונה נפגעת". רגב מוסיף: "קובעי המדיניות צריכים לגבש מדיניות שתקל את המצוקה של משקי בית שידם אינה משגת וצריכת המזון שלהם נמוכה מרמת הצריכה הנורמטיבית בפרט בפירות ובירקות".
