רוסון אזברגה מרהט

תמלול הכתבה: רוסון אזברגה מרהט

שמי אזברגה רוסון אני במקור מהצפון מהכפר טובא-זנגרייה. עברתי לדרום לפני 16 שנה. התחלתי מיד לעבוד כאן בסורוקה במיון ונשארתי במיון עד הרגע הזה. יש לי ארבע בנות מקסימות, אני גרה ברהט, בהתחלה גרתי איזה שנתיים-שלוש בערך בבאר שבע ואחרי זה בנינו בית ברהט ועברנו לשם.
התחלתי לעבוד כאן בסורוקה לפני 16 שנה, אחרי זה התקדמתי לאחראית חדר טראומה כאן במשך שנה. אחרי זה סגנית של אחות אחראית במיון.
אני באה לעבוד כאילו כל פעם מחדש כאן ונפעמת מחדש וכיף לי בעבודה עם כל הקשיים. וכשאני מדברת על הקשיים זה כל מיני, אם זה מבחינת עומס של מטופלים, אם זה מבחינת חוסר צוות, אם זה מבחינת... סתם משמרת קשה. אבל כשזה מסתיים הולכים הביתה ומתחילים עוד יום חדש. אחרי שאני חוזרת הביתה יש לי את המשפחה שלי, את הנסיכות שלי בבית. אז מתחילים עם המשפחה, ממשיכים את היום אבל מתחילים אותו עם המשפחה. אז כמו כל אמא, כן לבשל, וכן לגדל וכן לחנך וכן לשבת על שיעורי בית וכן מקלחות וככה חיים.
בעוד עשר שנים בוא נגיד, אני רוצה, שכן המון דברים ישתנו ברהט. למשל אני אתן דוגמא, סתם חוגים ברהט שהבנות שלי רצו ללכת בכיוון המוזיקה ולנגן אז כן הייתי חייבת לקחת עוד זמן מהזמן שלי ולהביא אותן לבאר שבע כדי להשתתף בחוגים. גם כן, אני זוכרת שכשהיו קטנות גם כן רצו בלט שזה לא היה ברהט, אז גם כן הלכתי ללהבים. אז כל הזמן אני מחפשת כאילו מסביב לרהט דברים שאני צריכה אותם וצרכים שהבנות שלי מבקשות.
אם זה מקובל שאישה תצא פשוט ברחוב בשביל לעשות ספורט או ללכת ברגל ולשבת בבית קפה. אין דבר כזה, יש בתי קפה לגברים ברהט. אם אני רוצה לשבת בבית קפה אני הולכת לבאר שבע. למשל עכשיו, יש לי דייט עם חברה שלי ואני כאן- לבית קפה. זה לא קורה ברהט. אני מקווה בעוד עשר שנים כן אפשר יהיה באמת לצאת, לשבת בבית קפה לשתות איזה נס, איזה קפה, בכיף כזה.

סוף תמלול הכתבה: רוסון אזברגה מרהט