בתחילת החודש פורסם סקר שיזמה המכללה החברתית-כלכלית שמראה שהציבור בישראל זז שמאלה בשאלות כלכליות. לו הייתה מפלגה שמקדמת הסברה סוציאליסטית עקבית ברמה הארצית היא הייתה יכולה לחזק את המגמה הזאת ולתת לה ביטוי פוליטי.
על פי הסקר שערך מכון "מדגם" ביוזמת המכללה החברתית-כלכלית רוב מוחלט של 89% מהציבור רואה בהתאגדות צעד חיובי ו-76% סבורים שצעד זה מסייע לצמצום הפערים בחברה. 84% תומכים בהטלת מיסוי גבוה יותר על בעלי ההון וכמעט 70% תומכים בהלאמת משאבי הטבע.
מהסקר עולה כי כ-70% מהציבור מזדהים יותר עם הגישה הכלכלית "הסוציאל-דמוקרטית" מאשר עם הגישה הקפיטליסטית. הרוב המזדהה עם הגישה הזו נמצא גם בקרב מצביעי יש עתיד והליכוד (60%).
מסתבר שכיום רוב הציבור נמצא שמאלה בהרבה מרוב המפלגות בכנסת מבחינה כלכלית-חברתית. במסגרת המדיניות הקפיטליסטית של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, בין אם בראשות הליכוד ובין אם בראשות העבודה, הופרטו בין היתר גם משאבי טבע מרכזיים בישראל. אך כיום, רוב הציבור – 69% – תומכים בהלאמה של משאבי הטבע שהופרטו והעברתם לבעלות ציבורית.
גרף תוצאות הסקר בנוגע לשאלת המיסוי על בעלי ההון. מתוך אתר וואלה!.
הנתונים האלה הם חלק מתהליך של התגברות חוסר האמון בכלכלת "השוק החופשי" וביכולת שלה להשיג רווחה לרוב האנשים העובדים. המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 תרם לתהליכים דומים ברמה העולמית, כאשר עוד ועוד אנשים מהשורה מבינים בשנים האחרונות שהמערכת לא משרתת אותם ומתנגדים למדיניות הניאו-ליברלית שדרדרה את תנאי חייהם.
מאז 2008 התאגדו 150,000 עובדים בישראל וגל ההתאגדות התגבר בעיקר אחרי המחאה החברתית ב-2011. עוד ועוד עובדות ועובדים מבינים שכדי להתמודד עם יוקר המחיה והמשכורות הנמוכות הם צריכים להתארגן ולהיאבק. הסקר האחרון מראה את המשך המגמה הזו כאשר כמעט 90% תומכים בהקמת ועד והתאגדות במקומות העבודה. הזעם החברתי על המדיניות הניאו ליברלית שמטיבה רק עם קומץ של טייקונים השתקף גם בפופולריות של הסדרה "מגש הכסף" והתפרץ עם גל הפגנות האלפים נגד מתווה הגז.
בשיאה של תנועת המחאה נגד מתווה הגז, כש-20,000 מפגינים צעדו בת"א לא הייתה אף מפלגה בכנסת שהעלתה את הדרישה להלאים את מאגרי הגז – משאב טבע שניתן במתנה לטייקונים. אך הסקר האחרון מוכיח שהיה ניתן לגייס סביבה תמיכה ציבורית רחבה סביב דרישה כזאת ולהפעיל לחץ משמעותי על הממשלה. זאת רק דוגמא אחת מיני רבות שמצביעה על הצורך הדחוף לבנות מפלגת שמאל רחבה של האנשים העובדים שתעזור לקדם מסקנות שמאליות ע"י הסברה סוציאליסטית עקבית.
באנר של תנועת מאבק סוציאליסטי בהפגנת האלפים בהבימה (14.11.2015)
הכותב הוא כתב בטלוויזיה החברתית ופעיל בתנועת מאבק סוציאליסטי
המון צבעים אדומים באתר. אני מאשר!
מאז שנבחר בשנת 2005 הנשיא הסוציאליסטי של בוליביה,אוו מוראלס ממפלגת MAS(התנועה למען סוציאליזם) שהיא מפלגה שתומכת בסוציאליזם בנוסח המאה ה-21,הוא מיישם במדינה מדיניות כלכלית סוציאליסטית דמוקרטית.
מדיניותו כוללת הלאמות של משאבי טבע,חברות אנרגיה ותאגידים בתחומים שונים (חשמל,מים,טלקום,ייצור ,מלט,בנקים ועוד) שחלקם הופרטו בעבר וחלוקה מחדש של העושר על ידי שימוש בהכנסות מהמפעלים המולאמים כולל הזרמת כספים למערכות הרווחה,החינוך,הבריאות,הדיור ועוד של בוליביה.
המדיניות הסוציאליסטית של מוראלס הובילה לירידה גדולה בעוני מ-60.6% ב-2005 ל-33% ב-2018,לירידה גדולה באי השיוויון מ-0.60 ב-2005 ל-0.44 ב-2018,גידול של 200% בהכנסה הריאלית בבוליביה מאז 2005(ההכנסה הנומינלית גדלה כמעט פי 4 מ-1000 דולר לנפש ב-2005,ל-3800 דולר לנפש ב-2018),צמיחה בקצב של 5.2% בממוצע בשנה בין 2005 ל-2018 והמשק בבעלות המדינה גדל מ-17% מהכלכלה ב-2005 ל-38% ממנה ב-2018 .ההשקעות הציבוריות בכלכלה שזינקו מ-629 מיליון דולר ב-2005 ל-5 מיליארד דולר ב-2016,הגידול של שכר המינימום ב-400% והגידול המשמעותי בתוכניות החברתיות גרמו לביקוש המקומי לגדול בקצב של יותר מ-5% בשנה,למרות שהביקוש החיצוני(שמושפע ממחירי הסחורות בעולם) נפל.
גם אקוודור הצליחה להשיג הישגים משמעותיים במסגרת יישום "הסוציאליזם בנוסח המאה ה-21",בתקופת הנשיא השמאלי רפאל קוראה ממפלגת ברית ה-pais,מפלגה שתומכת בסוציאליזם בנוסח המאה ה-21,וכמו מוראלס,גם קוראה היה קרוב בהשקפותיו לנשיא ונצואלה,הוגו צ'אווס. רפאל קוראה יישם מדיניות סוציאליסטית ופעל יחד עם בוליביה,ונצואלה ועוד מדינות על מנת להגביר את השפעת המדינות העשירות בנפט בעולם. מדיניותו הסוציאליסטית של רפאל קוראה כללה הגדלה משמעותית של ההוצאות החברתיות ,הכפלת שכר המינימום והלאמה של רווחי הנפט על מנת להפנות אותם להשקעות ציבוריות.
כתוצאה מכך,העוני באקוודור ירד מ-43% ב-2006 ל-17% ב-2013(ירידה של 26% בעוני),השכר הוכפל בשנות שלטונו,הצמיחה בתוצר לנפש הייתה 1.5% לנפש בשנה בעשור שבו שלט לעומת 0.6% לנפש בשנה ב-26 השנים שקדמו לשלטונו.ממשלת אקוודור הכפילה את ההוצאות על תוכניות חברתיות מ-4.3% ב-2006 ל-8.6% ב-2016,כולל עליות גדולות בהוצאות על חינוך,בריאות,פיתוח עירוני ודיור ואי השיוויון ירד מ-0.55 ב-2006 ל-0.45 ב-2016(אי השיוויון הצטמצם מפער של 42 ל-1 בין הכנסות העשירים ביותר לעניים ביותר לפער של 22 ל-1 בין הכנסות העשירים ביותר לעניים ביותר).