יום חמישי   12-12-2019
דעה על סדר היום |

טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני

חברה נכתב על ידי

היום יתקיים שוב טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני.

אני מאמינה שלהחלטה לומר "לא" יש משמעות רבה: לא להפעיל אלימות, לא להגיע לאירועים מיליטריסטים, לא להיות חלק מלאומיות הנתפשת כמובנת מאליה.

התקופה שבין פסח ליום העצמאות מביאה עמה הזדמנויות רבות לומר "לא": חג החירות (ליהודים בלבד), עיצוב השואה והתאמתה לנרטיב ישראלי וציוני, ההמשכיות שיצרו בין יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, הדגשת הלאומניות והגבורה ביום הזיכרון, נפנוף הסכסוך מהמנגל ביום העצמאות – כל אלה מאפשרים להסתכל מהצד ולבקר. אך ביום הזיכרון מתקיים אירוע אחד שמאפשר לי לומר מה "כן".

טקס יום הזיכרון המשותף הוא במקור יוזמה של בומה ענבר, אב שכול. התכנים עוסקים בסבל ובכאב שהסכסוך גורם לשני הצדדים ובשאיפה משותפת לעצור אותו. בטקס הראשון, לפני עשר שנים, 200 אישה ואיש התכנסו בתיאטרון "תמונע". השנה, צפויים להגיע אלפי אנשים.

"המסר המרכזי של הטקס הוא שהמצב הקיים הוא לא גזירת גורל, זה משהו שבני אדם עיצבו והוא הפיך", אומרת מיה חסקל מתנועת "לוחמים לשלום" שמארגנת את הטקס. "המסרים בתוך יום של זיכרון והנצחה צריכים להיות מסרים שמסייעים לסבל הזה להיפסק, לא לקדש את הסבל."

דרגו - עד כמה הכתבה:
מחדשת
מעניינת
חשובה
עשויה היטב
  נמוך       גבוה

"לוחמים לשלום היא תנועה של אנשים שלחמו", חסקל מוסיפה. "לצערי גם אני שירתי בשטחים הכבושים, האמנתי מאוד בהרבה דברים וראיתי אותם מול העיניים שלי קורים אחרת לגמרי ממה שהאמנתי. ויכולתי להתחיל לעשות מעשים אחרים, גם אם פקדו עלי אחרת. יכולתי להיות שם במקום אחראי ורציני ובוגר ולא רק מקום של פקודה וחיילת."

"הוא (הטקס) מציב אלטרנטיבה והאלטרנטיבה הזו מחייבת לפקוח עיניים. האלטרנטיבה הזו מחייבת להטיל ספק. האלטרנטיבה הזו מחייבת לשאול המון שאלות שיש בצידן מחיר. יש מחיר מאוד גדול לשאלות האלה. כי אם אני שולח היום את הילד או הילדה שלי לצבא בגיל 18 בצורה מאוד מובנת מאליה, אין שם שום שאלה, יש בכי בבקו"ם. הצבא הוא כאילו אחד מהשלבים במחזוריות החיים שלנו."

מיה חסקל מספרת כי היא עצמה עדיין נמצאת בשירות מילואים ביחידה של פסיכולוגים, אך לא בשטחים. מנגד, אצלי, הנושא של הפסקת האלימות מתקשר אוטומטית לסירוב להתגייס בצבא, לכל תפקיד. הצבא הוא גוף אלים מעצם הגדרתו ושירות בצבא בכל תפקיד שהוא תורם לאותה אלימות. כעת, שתי סרבניות המתנגדות לכיבוש נמצאות בכלא הצבאי. חסקל אומרת כי ל"לוחמים לשלום" אין עמדה לגבי סרבנות באופן כללי.

אני לא מסכימה עם כל העמדות של תנועת "לוחמים לשלום", אך הטקס שמארגנת התנועה יחד עם "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני" הוא אירוע מהפכני. הגעתי לטקס הזה בכל שנה מגיל צעיר והיה לו חלק משמעותי בעיצוב התודעה הפוליטית שלי. הנוכחות בטקס היא מבחינתי, להיות במקום הנכון בזמן הנכון. במציאות הישראלית, ההחלטה לזכור יחד את ההרוגים משני הצדדים היא נכונה וטבעית, אך במקביל יוצאת דופן. ניתן להגדיר אותה נס.