על פי ההערכות, בין 10,000 ל-15,000 הומוסקסואלים נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה. הנרצחים מצאו את מותם בדרכים שונות- חלקם הוצאו להורג לאחר משפט, חלקם מתו כתוצאה מהתעללות, רעב או מחלה במחנות הריכוז, ואחרים אושפזו והומתו במסגרת תוכנית T4 – אותנסיה (יחד עם בעלי מוגבלויות שונות). בסך הכל נעצרו בין השנים 1933 ל-1945 כ-100,000 הומוסקסואלים על רקע נטייתם המינית.
בשונה ממרבית הניצולים, חלק גדול ממי שנאסרו לא זכו לפיצויים מממשלת גרמניה, כי הם נחשבו לפושעים (יחסי מין בין גברים היו אסורים על פי חוק). יתרה מכך, חלק ממי שהצליחו לשרוד את מחנות הריכוז אף נשלחו לכלא לסיים את תקופת מאסרם בבתי כלא רגילים.
על השואה הזאת, על הרדיפה והרצח של להט"בים, הומוסקסואלים בעיקר, על רקע נטייתם המינית, לא מדברים כמעט גם היום. בארץ, כחלק מהנרטיב הציוני, זיכרון השואה מתמקד בעיקר בהוצאה השיטתית להורג של ששת מיליון היהודים. שואה שהביאה, על פי אותו נרטיב, לתקומה- כלומר להקמת מדינת ישראל. בגלל אותו נרטיב, כל כך קשה לכתוב על השואה.
קשה לשחוט את הפרה הקדושה ביותר ולהשתמש במילה מכובסת הזאת, חלילה, לא כמו שצריך. ועוד יותר קשה לעשות את זה במדינה שמשתמשת בזיכרון השואה, בזיכרון ההרס הנורא הזה, כמיתוס מכונן וכתירוץ מוסרי לכל דבר רע שקורה כאן.
האנדרטה לקורבנות הקהילה הגאה, נרדפי/ות המשטר הנאצי בגן מאיר שבתל אביב. צילום: עפר קידר
עוד יותר קשה לדבר על השואה ועל הקהילה הגאה, למרות שזה צריך להיות הכי קל. מה יותר ברור והגיוני מזה שמי שרודף אנשים על פי דתם או מוצאת האתני, כנראה ירדוף גם אחרים? הוא ירדוף למעשה כל מי שלא יתיישב עם "מה שנכון" לפיו.
את זה שתורת הגזע הייתה גזענית, חשוכה ואיומה (שלא לומר מופרכת) דווקא מלמדים בבתי הספר, אבל את ההשלכה של לקחי השואה על החברה הישראלית בוחרים להשמיט. במקום לזכור את הגזענות וההומופוביה כתופעות שגויות ואיומות מיסודן ולזכור כמה קטלניות הן עלולות להיות, החברה בישראל זוכרת בעיקר "כמה נורא זה שנרצחו מיליוני יהודים בשואה". במקום להפיק לקח ולהבין שחברה רוויה בשנאת האחר היא קטלנית ולומר "לא עוד" לתופעות האלה, נראה שלא סתם נוח לנו לסכם את לקחי השואה ב"כמה רעים היו הנאצים". ומילא רעים, בגלל שהם היו רעים ועשו לנו את המוות, תרתי משמע, אז לנו מותר.
הרי בפועל לא למדנו.
בפועל החברה שלנו היא גזענית ואלימה וזה מגיע בדיוק יחד עם העובדה שהיא גם להט"בופובית. מפיצי השנאה לרוב מפיצים שנאה כלפי כל מי ששונה מהם וכל עוד הגזענות תשרוץ כאן ותהיה חלק כל כך אינטגרלי מהנרטיב הציוני, כך תשתולל כאן גם שנאה, שהיא לא רק על בסיס מוצא או לאום. כל עוד נמשיך בזיכרון הסלקטיבי הזה במקום להסתכל על שנאה כשנאה, נמשיך לחטוא להבנה ולהפקת לקחיה האמתיים של אותה שואה נוראית.
הוספת תגובה לכתבה