החוק למניעת הטרדה מינית נחקק לפני 16 שנה, ב-1998. החוק מונה שישה סוגים של הטרדות מיניות: סחיטה מינית באיומים, מעשה מגונה אסור, הצעות מיניות חוזרות לאדם, התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותו של אדם, ביזוי או השפלה ביחס למינו או למיניותו של אדם, ופרסום תצלום, סרט או הקלטה המתמקד במיניותו של אדם. במקרה שמתקיימים יחסי מרות, אין צורך בהבעת אי־הסכמה מצד המתלוננת.
בימים אללו התפרסם מחקר שערכה ד"ר אורית קמיר, יוזמת החוק. המחקר התפרסם בכתב העת "המשפט ברשת: זכויות אדם" ובוחן את יישום החוק (למחקר המלא). במסגרת המחקר נבחנו כל ההליכים (משפטים ומשמעתיים) מאז חוקק החוק ועד סוף שנת 2009, סה"כ 425 תיקים. מן המחקר עולה כי מרבית התיקים באשמת הטרדות מיניות הובילו להרשעות, ורוב התלונות על הטרדות מיניות הוגשו לפני פיטורי המתלוננת. המסקנה ממצאים אלו היא כי לא ניתן לזהות תופעה של תלונות שווא או תלונות כתגובה נקמנית על פיטורים – טענות המושמעות לא מעט. סוג ההטרדה השכיח ביותר הוא מעשה מגונה אסור, והשני בשכיחותו הוא הצעות מיניות בלתי רצויות.
נושא ההטרדות המיניות מייצר סביבו מיתוסים רבים. צפו בכתבת וידאו שהפקנו לפני כשלוש שנים, בה ניתן לראות במשאל רחוב ברחבי תל אביב חלק מהמיתוסים, את תגובות העונים והעונות למשאל, ואת הסבריה של ד"ר גלית דשא, על המצב הקיים בפועל:
את המחקר המלא ניתן לקרוא כאן, יחד עם מאמרים נוספים בכתב העת מאת ד"ר דפנה הקר, עו"ד שרון אברהם וייס, עו"ד נעמי לבנקרון, ד"ר רותי לבנשטיין לזר וח"כ מרב מיכאלי
