דעה על סדר היום |

למי קראת אגואיסטית?

חברה נכתב על ידי

"בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיניי איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה שמחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת".
דברים אלו נאמרו בסוף השבוע בראיון שנתן לידיעות אחרונות א.ב. יהושע. אחד הסופרים המוכשרים והמוערכים כאן. איש שאת ספריו אני קוראת שנים רבות והפכו חלק מעולמי התרבותי ומעולמה התרבותי של המדינה הזו. ואיש זה מצליח לייצר אמירה כל כך חצופה ומקוממת. מי אתה, א.ב. יהושע, שתגיד לי מה עליי לעשות עם הגוף שלי?

 צילום מאת מרדכי קרניאל - צילמתי. דרך ויקיפדיה

צילום מאת מרדכי קרניאל – צילמתי. דרך ויקיפדיה

אבל האמת היא, שהאמירה הזו לא באמת הפתיעה אותי. הרי אני חייה במדינה שכל כך מעודדת ילודה: בין אם זה מכיוון הנרטיב התרבותי שאותו מציג א.ב יהושע, שאומר שאמהות היא מהות הנשיות, וילדים הם הבטחה להמשכיות, ובין אם זה מכיוון הנרטיב הלאומי דמוגרפי שמזכיר שאני מעמידה בסכנה את כל העם, כי זה מאמץ לאומי משותף לדאוג שלא נהפוך למיעוט. פעם אפילו היה נהוג בארץ פרס הילודה (שהיה יותר מוכר בשם "פרס בן גוריון") שהכיר בחשיבות עידוד הילודה היהודית ונתן פרס לכל אישה שילדה עשרה (!!!) ילדים. הפרס בוטל, אגב, כשהתברר שלאט לאט הוא ניתן כמעט רק לנשים ערביות.
אני רוצה רגע לפרק ולבחון את מחשבותיו של א.ב יהושע על נשים שבוחרות בחיים ללא ילדים:
הפרעה במחזור הטבעי. מדינת ישראל היא מדינה בה טיפולי הפריון הפכו לדת שניה, מקום ראשון בעולם בהשקעה והשתתפות המדינה בעלות הטיפולים, האפשרות להעניק טיפולים גם למי שכבר אמא וגם עד גיל מתקדם. המדע מצליח להתערב ולעזור למי שהטבע החליט שלא תהיה אמא. אז כבר מזמן לא מדובר כאן על מחזור טבעי.
נכות. באמת? הרי כאשר אנחנו כנשים מחוברתות להאמין שיעודנו הוא אמהות, רוב ה(א)נשים יעשו ילדים. הרוב לא יעצרו לחשוב האם הן רוצות בכך. האם מי שעוצרת וממש משקיעה את המחשבה ומגיעה למסקנה שאינה מעוניינת בילדים היא נכה? היא כנראה הגיעה להחלטה שאינה רוצה ילדים לאחר הרבה יותר מחשבה מאשר מי שהחליטה שכן.
אגואיזם. הרי זהו מושג שמדבר על אדם שמציב את עצמו בראש מעייניו. לדעתי זה לא דבר שלילי להציב את עצמך במרכז, אבל גם הבאת ילדים לעולם היא מעשה אגואיסטי. כדי שיהיה מי שידאג לי בזקנתי, כדי לשמר זוגיות, כדי שתהיה לי המשכיות. כולן סיבות אגואיסטיות להביא ילדים.
התחפרות בתפקיד ניצבת. לא יכלתי לכתוב זאת טוב יותר מצפי סער: לנשים יש רק דרך אחת להיות במרכז הבמה — בתפקיד של אמא. כל דבר אחר — גם אם תמצאי את התרופה לסרטן או תיצרי את יצירת המופת של דורך או תנהיגי מדינה או תהיי אלופת העולם בטריאתלון — יותיר אותך בתפקיד ניצבת (ואגב, בלי קשר, גם להיות ניצבת זו בחירה לגיטימית). אלא אם כן תביאי ילד לעולם. את אשה, לא?
כל זה עוד לפני שנכנסתי בכלל לסוגיה של החיים המוטרפים במדינה שלנו בה בגיל 18 הילד שכל כך פימפמו לך שאת חייבת להביא לעולם – מופקע מרשותך והופך להיות ילד של צה"ל ואם חלילה יקרה לו משהו אז הוא "הילד של כולנו".

הגוף שלי שייך רק לי. זו לא סתם סיסמה שהיום מלמדים כל ילדה וילד כבר בגן. זו האמונה שאני יכולה לבחור לעשות בגופי מה שאבחר בלי שאנשים שפעם הערכתי יקראו לי אגואיסטית או נכה. ובטח שלא ניצבת, כי אני זו שיכולה להחליט לשנות את התסריט שגבר כמו א.ב יהושע החליט לכתוב עבורי.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס