מספר ההרוגים בעזה הולך וגדל וכך השימוש השחוק במילים המכובסות שתווה לנו דובר צה"ל – "בלתי מעורבים בטרור". כאילו ישנם בעזה שני סוגי אזרחים: המעורבים בטרור, שדינם מוות ואלו שאינם מעורבים בטרור, שדינם סכנה מפגיעה לא מכוונת שיכולה להרוג.
ומי מסוגל לקבוע מי מעורב בטרור ומי לא? ומהי רמת המעורבות הנדרשת, כדי שפלוני יחצה את הקו מקבוצת הבלתי מעורבים לקבוצת המעורבים?
בלתי מעורבים בטרור | צילום מסך Ynet
פעולת טרור נועדה לזרוע אימה ופחד בקרב הציבור המותקף. במאזן האימה של המלחמה הנוכחית, אין ספק מי הציבור שנמצא תחת מתקפת אימה ופחד גדולה יותר.
בשנים האחרונות פוליטיקאים ישראלים ושגריריהם בתקשורת ייחסו למעשים של הפלסטינים את המילה טרור, על אף שהמאבק של הפלסטינים (לפחות אלו שעימם ממשלת ישראל טוענת שהיא רוצה לקדם שלום) אינו אלים.
המשוואה פשוטה:
הצטרפות הפלסטינים לאמנות לזכויות אדם = טרור משפטי
חרם וסנקציות כלכליות שמקדמים הפלסטינים = טרור כלכלי
מהלכים מדיניים שמקדמים הפלסטינים באו"ם = טרור מדיני
על הרצף הזה ניתן להגדיר טבח של מאה ויותר אזרחים, נשים וילדים מהפצצות חיל האוויר = טרור מדינתי או טרור מאורגן.
אך צה"ל מנסה להציג את עצמו זך וטהור ומיחצ"ן סרטונים, שמציגים החלטות גורליות בהן מפקדים נמנעים לתקוף מטרות לכאורה צבאיות, רק משום שיש חשש מפגיעת ארחים.
כשמישהו מנסה להראות לי כמה הוא כל כך טוב, זה הרגע שאני צריך לחשוד בו עוד יותר!
את קולן של הנשים הפמיניסטיות, קול אנטי מיליטריסטי ומאורגן, שמוחה על המתקפה הצבאית כדרך לפתרון של עימות, לא יצא לי לשמוע בקול חזק. הציפייה לקול חד וברור הייתה גדולה, במיוחד לאור עיסוק אינטנסיבי של ארגוני הנשים ביצירת תוכנית פעולה ליישום החלטת האום 1325 שמטרתה לשלב נשים בתהליך קבלת החלטות לרבות נושאים מדיניים.
אבל ביום שבת בטירה, בעצרת מחאה נגד המלחמה, ראיתי אישה אחת, שבנאום קצר סיפקה את הסחורה, שכל כך רציתי לשמוע דווקא מהנשים היהודיות. הנה, ד"ר מראם מסארווה, מנהלת המסלול לגיל הרך, ממכללת אלקאסמי: (ניתן לצפות גם בלינק זה, החל מ 3:48)
הוספת תגובה לכתבה