רמאללה אנדרגראונד. סקס בין חרקים, או סקס בין כורסאות, המאבק בחופש הביטוי באינטרנט הסיני ושיתוף הפעולה של המערב עם דיכוי זכויות האדם שם, הערך החברותי של חברויות ברשת חברתית, מלחמת המינים- פמיניזם ברשת גברית, אישה שמנסה להחנות ברברס או שנבהלת מנשק חם או שמנסה להשתין בעמידה. התכנית "לינק" שמשודרת בחינוכית בהפקת סלוצקי, בימוי לוי זיני וקריינות של גורי אלפי היא סדרת דוקו מרתקת על תרבות הרשת. באחת התכניות הם ערכו ניסוי אנתרופולוגי בהקשת מילות חיפוש ביו טיוב 'בנים'- תוצאות של סרטוני השתכרות והשתוללות, 'בנות'- הרבה, הרבה, הרבה ציצים וירכיים מתנועעים. הזוית היא ביקורתית ומאזנת, מנגד יש גם אייטם על העצמת נשים באפריקה. מכון המחקר הישראלי "ממרי" העורך אסופת קטעים מתורגמים מן התקשורת הערבית בנוגע, בין היתר, גם לאלימות כלפי נשים ודיכוי נשים, תוך הבהרה על מטרותיו הפוליטיות של האתר. והנה האייטמים המאזנים על העיתונאית שנלחמת למען זכויות נשים בעולם המוסלמי ונוהגת בסעודיה כמחאה ביום האישה הבינ"ל, או איש הדת שיוצא נגד מקורותיה הדתיים של הדרת הנשים או הסרטון התורכי על גבר שצריך להרגיש כאישה ליום אחד בלבד והוא לא עומד בזה. בתכנית אחרת עוסקים בתרבות הרשת מעבר לגדר, בגדה המערבית ובעזה. העולם הערבי מכנה את הפלסטינים 'היהודים של הערבים', סרטוני תעמולה שרצים ברשת להאדיר את 'אריות הקסאמים' (משגרי הטילים) וחופרי המנהרות. מתוארת גם המחאה האזרחית נגד המלחמות הפנימיות בין חמאס לפת"ח (שודר הרבה לפני הסכם הפיוס), השאיפה לנורמליזציה ברמאללה עם דמות הקרטון של סובחי באנימציית הרשת המצליחה, סצנת ראפ המחאה ברמאללה המכונה 'רמאללה אנדרגראונד' ושוטרי תנועה מרקדים כשמכוונים את התנועה בפקקים. עוד נושא חם בתקשורת המקוונת הפלסטינית היא המחאה נגד הגדר- "אלג'ידאר". "לינק" סוקרת באופן משעשע וקצבי תופעות תרבותיות רחבות היקף וחדשות. תרבות הדייטניג, צמיחתן של קהילות איזוטריות, פרסום חדש, האקרים, פדופיליה, שופינג מקוון, סרטונים משעשעים עם חיות כסוג של התעללות חדשה, איידולי הגייז החדשים ומה לא? וזו רק הסדרה "לינק" שהביאה לנו צ'אנל פור הישראלי, בין יתר ההפקות המיוחדות עם טאלנטים חינוכיים: עינב גלילי, רוני קובן, אלדד זיו, ירון לונדון, קובי מידן, י' קוטנר, טל גורדון, מוני מושונוב ועוד בפורמטים רעננים.
לא לסגירת החינוכית- בלופ. המלצות ועדת לנדס שהממשלה אימצה, כורכת לרפורמה בשידור הציבורי, בין היתר, גם את הטלוויזיה החינוכית. לסגור גם אותה ולפתוח את שדורי הילדים והנוער. למה?? מדוע לשפוך את התינוק עם המים? הרי לחינוכית אין כל קשר לרשות השידור, מלבד הכפיפות לרשות בזמן שידורי החינוכית במסגרת הערוץ הראשון והיא בכלל פועלת כיח' סמך של משרד החינוך. הטלוויזיה הזאת ששרדה שני ניסיונות פוליטיים לסגירה ומאבק מסחרי של חברות הכבלים והלוויין, עדיין איתנו, בשיא כוחה. בעידן שבו בעיקר המבוגרים זקוקים לחינוך, הטלוויזיה החינוכית עומדת בפרץ. לא רק אבן חן בוהקת בשוק תקשורת שמקדיח לנו מדי יום חמין מבושל יתר על המידה שמרכיביו הם ריאליטי וחדשות פורנוגראפיות על גבול ההסתה, אלא גם ערוץ שעומד בפרץ התרבותי ומדווח עליו לפי כל כללי הבסיס האנתרופולוגיים- ריחוק אקדמי משולב בהומור שנון, חתירה לאיזון וחופש ביטוי לקצוות. בקיצור ה-בי בי סי האמיתי שלנו, נשיונאל ג'יאוגרפיק לחקר התרבות הישראלית והטרנדים בעולם. לא רק בגזרת התוכן, גם בהפקה- הוצאת ההפקות לבתי הפקה חיצוניים וצמצום ניכר של הפקות אין האוס באמת הובילו להזרמת עבודה לשוק התקשורת הפרטי, לצד שידורים בערוצים המרכזיים 2 ו- 1 , פעילות נרחבת ברשת וביו טיוב ועוד לא דברנו על לופ סופהשבוע. הערוץ הראשון בישראל הוא החינוכית, עוד טרם הקמתה של רשות השידור, שנתיים לפני שידור מהדורת 'מבט' הראשונה עם מר טלוויזיה, יוהנה פרנר כבר העבירה שידורי לימוד ביולוגיה בכיתות בתי הספר ברמלה, לוד ותל אביב, מן האולפנים ברמת אביב. עשרות מותגי תרבות הערוץ הזה ייצר עם העשורים והצליח גם היום לייצר טלוויזיה משובחת ועדכנית.
הוספת תגובה לכתבה