דעה על סדר היום |

משילות, רייטינג, זילות וקול

חברה נכתב על ידי

חוק המשילות, חוק הגיוס ומשאל עם שלושה חוקים במחיר אחד זעום, מחיר הדמוקרטיה. אנו יכולים לנוח ולחגוג את חג הפורים בנחת אחרי השבוע האחרון. שבוע שבו הקואליציה, ללא בושה, דין ודיין רקמה הסכמים שנויים במחלוקת, ללא התייחסות לעובדה שנאמנותם שייכת בראש ובראשונה לציבור ולא לראשי המפלגות. בהקשר זה ח"כ עדי קול ראויה לשבח, הרי היא היחידה שהצליחה להעביר לנו את המציאות הקואליציונית העגומה הזו. אך לא זו בלבד, היא הצליחה להציב לנו מראה שראוי להקדיש מחשבה לגבי השתקפותנו בה.

ראשית אני חייב להודות כי הריקודים סביב הפוסט של עדי קול הפכו את זה לקשה מאוד להגיב בשלילה להצטרפות למסיבה. מצד אחד זה מאוד כייף רכילות, דרמה, כמו לראות אחלה ריאליטי בפריים טיים. הרי זה מה שאנחנו אוהבים לראות, כמה דמעות מהולות בנאמנות, אם לא בצייתנות עיוורת אחר מנהיג מנופח בעל אג׳נדה בשקל. איזה כייף לנו, הצלחנו להעתיק את יאיר לפיד ובניו (נתיניו) היישר מהמסך לבית הנבחרים, ״השר הגדול״. מעניין כמה רייטינג זה יצבור, הרי בבחירות האחרונות הפופוליזם הזה צבר מנדטים שמילאו קואליציה מלאה.

הצד השני, כאמור, בלי להיות יותר מדי דרמטי, הוא מראה שחורה. אין לי עניין להתמהמה בפליאה עד כדי נפילת לסת למראה הפוסט שמאופיין בכניעה וצייתנות בלתי נתפסת. את זה סיימתי לעשות כבר בקריאה השלישית, שניסיתי לחפש איפה אני כנראה לא מבין את המסר הסמוי, משחק המילים. הרגשתי טיפש, הרי לא הבנתי את הבדיחה. לאחר העברת שלושת החוקים נוכחתי לדעת כי הבדיחה היא עלינו, העם. בהתאם לכך מנגנוני ההכחשה ששומרים עלינו בצמר גפן של ביקורת עצמית עשו עבודתם נאמנה. אנחנו קלים, מאוד קלים ואני לא כותב את זה בשמחה, להפך. אנחנו בוחרים שוב ושוב את אותם אנשים, את אותם שחקנים. התמכרנו לסיסמאות קלות וזולות, הפסקנו לנתח ולהקדיש זמן להכרת נושאים לעומק, לחקור את חיינו, לבקר אותם ולהתמודד איתם. הפקדנו אותם בידיים של אותם כוכבי כנסת, שרי מיקרופון ובובות על חוט שכולם שחקנים בדרמה כושלת.

180px-Adi_Kol

האבסורד בכל העניין הוא שכמו עדי קול, גם אנחנו נמשיך לשחק ב-״יאיר אמר״. אנו נמשיך לבחור אותם והכי גרוע, אנחנו נשכח מהמקרה הזה מהר משניתן לצפות. בדיוק כמו שבנט התחפש בבחירות למתון, ל-״אח״, ונבחר- גם יאיר לפיד התחפש, רק שהוא הלך עד הקצה. ״אחיו העבדים״ לאט לאט מקלפים את התחפושת הזאת: דמוקרטיה חדשה, אחלה רעיון, תחפושת מניפולטיבית.

עדי קול הצביעה לחוק המשילות כמו שאנחנו נבחר שוב מנהיגים צרים לשלטון. עדי קול בחרה ללחוץ לנו על נימי הרגש בדיוק כמו שאנחנו אוהבים לראות, הרי ככה נבחרים. לשמחתי, היא הפשיטה מיאיר לפיד את התחפושת הצינית הזו שהוא לובש. אבל בראש ובראשונה עדי קול חשפה מהי מהות הדמוקרטיה בישראל. הרי גם למחול הזוועות הזה אנחנו, בדיוק כמו קול, מצייתים ושותקים. עד העונג הבא.

זו ביקורת עצמית – חברתית, קל לנו לראות בפוסטים הפופוליסטיים הללו מושא לביקורת. אבל העניין הוא שמי שמזין אותם והופך את האמירות הללו ללגיטימיות הם הצרכנים, העם, אנחנו. לכן הם גם בהחלט משמשים כמראה ציבורית. בעולם אוטופי אותם עדי קולים מייצגים את העם, הרי הם נבחרי הציבור. בעולם שלנו הם מייצגים את האג'נדה של אדם בודד שעומד בראש המפלגה. אותו אדם שמלקט אותם ללא הכרה, על פי היכרות שטחית ולא מעמיקה, העיקר שיהיו נאמנים ולא דעתנים או חס וחלילה ביקורתיים.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס