מפת הגושים של קרי

בזמן כתיבת הטור, האפליקציה משמיעה לי התרעת 'צבע אדום' בדרום ומוקדם יותר נערכו תפילות של רבבות בכותל להעברת רוע 'גזירות קרי' . לשכת רה"מ עוסקת נחרצות בהפרחת בלוני ניסוי יח"צניים לאוויר המזה"ת הסמיך: לפדות את בית אל בשקלים, להשאיר יישובי מתנחלים תחת שלטון הרשות הפלסטינית, להכריז על מדינת העם היהודי, שאבו מאזן ידליק משואה על ראש הרי צפת וירכין ראש בהישמע ההמנון ועוד ועוד מהמטבוחה הרני- רהבית תוצרת המפקדה העליונה של המטבחון, או המטווחון. ספקולציות עיתונאיות ודיווחים ממקורות מקורבים- דרג שני, פוסטים של ח"כי ימין בקואליציה, ובעיקר ההיסטוריה שמלמדת- כשיש"ע מעלים קמפיין אז הולך ומתרגש מסמך מדיני שבמסגרתו ימסרו שטחים. חוץ מזה שהדמות של קרי בסרטונים חמודה נורא. כך הולכת ומתגבשת לה תמונת הגושים האמריקאית המובאת כאן*. תמורת הגיבוי שארה"ב נותנת לישראל בדרישתה להותיר בידיה גושי התיישבות, על ישראל לוותר על בקעת הירדן, שכן לדעתם של האמריקאים, מיעוט ההתיישבות בבקעת הירדן מקלה על ממשלתו של ביבי להחליט על העברתה לרשות הפלסטינית. בתחילה כאמור תפנה את בקעת הירדן תמורת מובלעות- גושים באריאל, עמנואל ועציון. בהמשך מדינת ישראל תפנה, תוך כמה שנים מספר רחב של יישובים. אך בשלב זה מדינת ישראל מזגזגת, מבקשת לשמוע התחייבות פלסטינית להכרה במדינת ישראל כבית לעם היהודי ומדינה יהודית, ולהסכים להכריז על קץ הסכסוך והיעדר כל תביעה עתידית.

הטריק הערמומי של ישראל

בדיוק בנושא זה- הדרישה הישראלית להכיר בה כמדינת הלאום- היהודי- לעולם ועד- אי"ה- לנצח נצחים, כותב השבוע הפובליציסט הפלסטיני המוערך באקיר אווידה ב"אשארק אל אאוסט": "מה היה קורה אם פלסטין תכיר באופן רשמי בישראל כמדינה יהודית? האם זה יהפוך את העולם הערבי והאסלאמי על פניו?? אם תהיה איזו תגובה בכלל, היא תהיה לא יותר מאשר כמה צעקות רמות, כמה ערבים כועסים אולי יצאו בהפגנת כוח ברחובות או אולי יפרסמו מאמרים או שירים המאיימים על ישראל". אווידה ממשיך ומאפיין נרטיב במנהיגות הישראלית, בכל הנוגע לסכסוך- "שוב ישראל שיחקה טריק ערמומי בדרישתה מהרשות הפלסטינית להכיר בה כמדינה יהודית, במטרה לעורר תגובות בפלסטין וברחבי העולם הערבי, זה כמובן משחק לידיה של ישראל, שמוכיחה כי הרשות לא רצינית לגבי השגת שלום אמת. איך יכול מישהו להניח ש- 1.5 מיליון פלסטינים, ששרדו איתן מאז הקמתה של ישראל, שלא תהיה להם הנחישות לעמוד על שלהם, שבשקט הם יברחו לירדן לנוכח אלימות ואיומי טיהור אתני מישראל? האם יהיה זה מוגזם לומר שפוליטיקאים מדור המייסדים הישראליים ועד לראש הממשלה הערמומי של היום, בנימין נתניהו, בנו את המדיניות שלהם על ההנחה שאם הפלסטינים דוחים ואינם לוקחים חלק בכל תהליך שלום או הסדר מדיני, זה פוטר בכך את ישראל בעיני העולם? אמנם הרשות הפלסטינית תתקשה לחשוף את המנטליות הישראלית המטעה והגזענית בעידן הגלובליזציה, אך על ידי כניעה לדרישות ישראליות להכרה בישראל כמדינה יהודית , פלסטין תוכיח שזו רק עוד הערה ברקורד הישראלי המושמץ, שהחל כאשר מייסדי ישראל טענו כי הקימו מדינה חילונית. האם הפלסטינים הבינו את הטריק הזה? בהחלט כן, אבל הם חוששים להתגרות באויב הוותיק שלהם עם מהלך מפתיע. לכן זה לא פלא שהשטחים הפלסטיניים ממשיכים להתכווץ בזמן שהתנחלויות ישראליות מתרחבות, הודות ליוזמתו של ג'ון קרי".

הסכסוך מת משעמום

הפובליציסט הישראלי דורון רוזנבלום, כתב ב"הארץ" ב- 93': "למרות היותו מלווה במשך שנים ארוכות באינספור סטוצים וקונצים צבאיים ושב"כניקים, אותן יחידות עילית של מתחפשים ומסתערבים ורודפי נשים וילדים- הסכסוך עם הפלסטינים היה לנו לזרא. הוא המאיס עלינו אפילו את הביטחוניזם עצמו. ועדיין, ויכוח אחד ויחיד מתנהל בישראל- 'להחזיר או לא להחזיר את השטחים'. אפשר לומר שבמשך יותר ממחצית שנותיה הייתה ישראל "שאלת שטחים" שיש לה מדינה. באחד הימים נביט לאחור, ונתקשה להבין איך יכולים היו החיים כולם לחוג סביב היוניות והניציות, השמאליות והימניות, יפיפות הנפש והפשיזם, הישראליות והיהודיות, הטירוף והשפיות, הכל נחצה על ידי השאלה- 'להחזיר או לא להחזיר את השטחים'. כל משברינו וגלינו התנפצו סביב השאלה הזו. היא הזדקנה אתנו, עברה עמנו את כל תמורות מחצית (ע.ד) המאה וגם כמה מלחמות. היא הייתה עמנו עוד בשלהי הסיקסטיז, היא קברה את אשכול, גולדה, דיין, בגין ורבין (ע.ד). השאלה אם להחזיר או לא להחזיר את השטחים נשאלה בארץ כאשר עדיין לבשו הנערות מיני ולירושלים נסעו דרך רמלה. "השאלה" גם המציאה עם חדש ואקזוטי לצד העם הפלסטיני: עם המתנחלים. היא הצמיחה גם את השעמום הגדול של ההשתייכות לבועה ההרמטית והעגמומית של השמאל הישראלי- חותם העצומות, מדקלם הססמאות, המסתפק בעצמו. השאלה כיצד סוגיית "השטחים כן או לא" תסתיים אי פעם, אם בכלל, נראתה ממולכדת ואינסופית. יותר ויותר ישראלים מן השורה החלו פשוט להסיח ממנה את הדעת. אולי את הסחת הדעת האדירה, הקרויה "שאלת השטחים", אפשר יהיה להביס רק בנישקה שלה: בהיסח הדעת".

הנה זה קורה? מתווה קרי בפתח. מתוך: "עיר עמים"

*מפת הגושים במתווה קרי

מתחת לאפינו, כמעט בהיסח דעת התקשורת, מתגבשת מפת הגושים של ג'ון קרי. בשלב ראשון, לבד מבקעת הירדן, תצטרך מדינת ישראל לפנות את ההתנחלויות המבודדות "מבוא דותן" ו"חרמש", שנכללו עוד בתוכנית המקורית של שרון במסגרת ההתנתקות, אז פינתה והרסה ישראל את הישובים "חומש" ו"שא-נור", ובכך תשלים ישראל את העברת מלוא השטח באזור ג'נין- עמק דותן. על פי המתווה המוצע, מיד אחר כך ישראל תאלץ לפנות את הישובים "שבי שומרון" ו"עינב". הדיונים נעצרו כעת בניסיון של ישראל להכניס את הישובים- "קרני שומרון", "מעלה שומרון", "יקיר" ו"נופים" יחדיו עם "קדומים", ב- "גוש עמנואל", שיימשך כרצועה אחת מ"אלפי מנשה", המצויה מחוץ לגדר ההפרדה ולצורך כך ישונה תוואי הגדר. על פי פרסומים שונים דווקא היישובים איתמר, יצהר, ברכה ואלון מורה יהיו הראשונים לעלות על שולחן הפינויים. גם ב"גוש אריאל" מתנהל הדיון האם יכלול את גוש "שילה- עלי", ומהיכן תהיה הגישה- האם מציר- 60 שמדינת ישראל דורשת המשך החזקה כזו או אחרת בציר החיוני ביטחונית, או שגישתו תהיה מציר חוצ"ש דרך "אריאל" אל הישובים, והאם הגוש יכלול רק את "אריאל", "עלי" ו"מעלה לבונה" או גם את "שילה" ואת שאר יישובי גוש שילה, כאשר ההתנחלויות "סובב קידה" וכל מה שמזרחה ל"שילה" מיועדים לפינוי במסגרת הזמן שתקבע. כן מתנהלים דיונים באשר ל"בית אל", האם תהיה חלק מהשטחים הצבאיים עליהם עומדת ישראל כחלק מערבויות בטחונה, או לאו, ונבדקת האפשרות היח"צנית 'לרוכשה מחדש' מידי הרשות. ב"גוש עציון"– נותרה השאלה האם יכלול את העיר "אפרת" ולווייניה, את "תקוע" וסביבתה, כאשר כל הישובים מעבר ל"ביתר" ועד "אפרת" יפונו. כל כך גם הבהרת האמריקאים לגבי הישוב היהודי בחברון בתמורה להסכמה כזו או אחרת באשר ל"קריית ארבע" והדרישה למעשה להחזיר לחלוטין את מכלול השטח בדרום הר חברון. גם נושא ישובי "ציר אלון" שאינם נמצאים בשטחים מיושבים פלסטינים, כגון "אלון" ויישובי הציר עד "מכמש", "כוכב השחר" "רימונים" ו"מגדלים"- כל אלו על השולחן. הנושא הבוער מכל העולה לשולחן באופן מלא ונדון היטב- נושא ירושלים. מתווה ברק הוא האהוב על ידי האמריקאים, כאשר הפעם דווקא הרש"פ מסכימה לכלול שטח גדול (כזה שבעבר מדינת ישראל דרשה) כנתון לשלטון בינ"ל של חמשת נציגות האו"ם (ישראל ארה"ב ירדן סעודיה והרש"פ), שטח שיכלול את כל אגן העיר העתיקה למעט הרובע היהודי והארמני. כעת מדינת ישראל היא הדורשת שטח קטן ומוגדר בשליטה בינ"ל בחלקה הצפון מזרחי של העיר העתיקה וציר השכונות המוביל מגוש עזרייה ואבו דיס עד לעיר העתיקה, ה"אגן הקדוש". טווח הזמן לפינוי בשלבים נע בין 5 ל-10 שנים, תלוי בקצב התקדמות הדברים והשקט הביטחוני. המדינה הפלסטינית תוכרז מיד בגבולות זמניים, תוך מתן ערבונות מתאימים. כעת רוב המחלוקת נוגעת לגודל השטחים המיועדים כגושים ותמורתם בקרקע ישראלית.

(תודה ל: "קפה")