היום (28/01/16) התקיימה הפגנה מול עיריית תל אביב-יפו בדרישה להקים בעיר בית ספר דו-לשוני ציבורי ושיוויוני.
עשרות הורים, יהודים וערבים, מיפו הפגינו היום מול העירייה כחלק ממאבקם הארוך להקמת מסגרת חינוכית משותפת ופתוחה "שתכיר בשוני ובייחודיות של שתי הקבוצות, ערבים ויהודים, ותאפשר לילדים מכל קבוצה להיחשף לשפה ולתרבות של הקבוצה האחרת. מסגרת חינוכית בה לוח השנה נותן ביטוי לימים המיוחדים לשלוש הדתות. מסגרת חינוכית שכולם שווים בה", כך על פי דף הפייסבוק של יוזמי המחאה.
עד כה מאבקם הארוך של ההורים הוביל לכך שהשנה הוקמה כיתה דו לשונית אחת בתוך בית ספר קיים, אך ההורים אינם מרוצים מפתרון העירייה וטוענים כי מדובר למעשה בכיתה רגילה, בה חלק מהתכנים פשוט מתורגמים לערבית. ההורים הפגינו ודרשו מהעירייה להקים מסגרת שונה ולתת מענה לדרישתם לחינוך דו לשוני, תוך שהם מדגישים כי הם דורשים להקים מסגרת ציבורית ולא פרטית ולמעשה רוצים להיות חלק "מהקהילה בה הם חיים" ולא להתבדל.
אני לא מאמין שיהיה מרפא לזעם הנוכחי עד שמדינת ישראל תצליח לרפא את הכעסים שהצטברו לפניו. יש אפליה שלא מתחילה באירוע כזה ונגמרת באחר. היא מתחילה בסניפי קפה קפה וממשיכה בהרבה תחומי חיים אחרים.
אחת המיומנויות הכי חשובות שהתברכנו בהם כהורים לילדים בחינוך הדו-לשוני היא ללמוד לנהל את הרגשות שלנו ביחד – ערבים ויהודים. הכעס, כשהוא מופיע במסגרת כזו אינו ממלא תפקיד שלילי, אלא הוא הופך ליותר אנושי, תומך, מחבק ונעים. תמיד אפשר להתווכח על הדרך אבל חשוב לזכור שיש גבול לכל דבר.