אז היום הייתה אמורה להתחיל שביתת תלמידים, שאת ניצניה ראו אתמול בחלק מבתי הספר, שאירגנה מעוצת התלמידים הארצית במחאה על ביטול כל הפעילויות מחוץ לכותלי בית הספר כמו טיולים שנתיים, סיורים וקודש הקודשים של מערכת החינוך הישראלית- המסע לפולין. הם הכריזו שעל אף שהם תומכים במאבק המורים ״כל מה שאנחנו רוצים זה שלא יבטלו את הטיולים ושהמאבקים בין המורים למשרד האוצר לא יבואו על חשבוננו”.
כבוגר טרי של מערכת החינוך הממלכתית שמחתי לראות רבים מחברי שעדין לומדים מתארגנים לשביתה ומראים סולידריות שכתלמיד פעמים מעטות ראיתי כמותה, אבל כבר אז הצטערתי ועכשיו אפילו יותר שמועצת התלמידים לא השכילה להשתמש בשביתה הזאת לא רק כאמצעי להחזיר את הטיולים, שגם בהם לא ראיתי בגרות רבה בניגוד למה שציינו בהודעת השביתה ש״אלו הופכים אותנו בוגרים, איכותיים יותר״. אלא כשיתוף פעולה והשתתפות במאבק המורים נגד הרפורמות ״אופק חדש״ ו״עוז לתמורה״ שיוצרות לטענתם מעמדות בחדר המורים ותוספות השכר שלהן לא ביחס להיקף השעות החדש. אפילו אם בוטלה השביתה התלמידים צריכים היו להשתמש במומנטום שנוצר ולהצטרף למורים בהפגנות נגד משרדי האוצר והחינוך. מאבק למען תנאים הוגנים שממנו ירוויחו גם המורים וגם התלמידים כי עדיף מורים שמגיעים עם רצון ומוטיבציה מחודשים ואולי אף בהמשך לשנות את המערכת עצמה ביחד.
