אזור הבקעה התעורר לחיים בתקשורת הישראלית בעקבות הדיון הציבורי בהקשר של סיפוח הבקעה. הנושא זכה לכיסוי נרחב בתקשורת הישראלית. לדוגמא בערב שישי ב"יומן" של הערוץ הראשון הכינו כתבה מתרפקת על העבר הנכסף, כששירו של אריק איינשטיין משמש פס קול לכתבה לחיזוק הנוסטלגיה. זוג קשישים בני 90 הובאו למקום כדי לספר ולהתרגש איך היה כאן פעם וכמה חשוב לשמור על המקום בידינו, תושבי המקום היהודים הסבירו לנו מדוע יש להפריד בין ההתיישבות שלהם למתנחלי הגדה. לתפיסתם היהודים שגרים בבקעה כלל לא מתנחלים. תושבי / מתנחלי הבקעה מסבירים לנו כמה חשובה העשייה שלהם לכלכלה ולייצוא הישראלי במיוחד ענף התמרים. כתבת הערוץ הראשון, כאילו הוזמנה ע"י מירי רגב ואנשי הליכוד, שהצטלמו השבוע יוצקים בטון על הקמת מבנה בבקעה, נועדה לחזק אצלנו את השורשים לאזור כדי שנפנים את המחיר אם וכאשר נצטרך חס וחלילה להחזירו במסגרת הסכם. בתום הכתבה, פרשן צבאי סיפר באולפן איזה איום בטחוני יכול לצוץ מכיוון סוריה-איראן שיגרום לירדנים להפר לנו את השלווה, ושהאיומים של חרם כלכלי וסימון מוצרי התנחלויות מתגמדים לעומת האיום הביטחוני. הפרשן הקבוע של הערוץ (ארי שביט), מסביר מיד את ההקשר הרחב, ומתלונן על המחיר הלא סימטרי שנדרשת ישראל לשלם, גם עם שחרור האסירים הפלסטינים. ככה זה, כאשר החיים תחת כיבוש ודיכוי 46 שנה לא נכנסים אף פעם למשוואת "המחיר" אז תמיד יראה לנו שאנחנו הם אלו שרק משלמים אותו.
אם רוצים לדעת על הבקעה מנקודת מבט נוספת, כדאי לצפות גם בכתבה שהוכנה בטלוויזיה החברתית – "חקלאות דורסנית בבקעה". אם בכתבה של הערוץ הראשון נעדרו דוברים פלסטינים ונוכחותם באזור הבקעה הייתה שקופה לצופה, הכתבה בטלוויזיה החברתית חושפת (או מזכירה) לנו את המציאות הדורסנית שבשטח.
דעה על סדר היום |
