ידיעה כתובה |

: אוהל המחאה של נבי אליאס

מדינה נכתב על ידי

ב- 14.7.2019, במסגרת סמינר "עיתונות של שלום" שהתקיים בבית ברל, יצאנו לסיור "סובב גדר", באזור קלקיליה. נשלח אלינו מייל טרם הסמינר שיש להתכונן לסיור ולהתלבש בהתאם. מבחינתי זה אומר להצטייד בכובע, נעליים להליכה ומים (התארגנות לטיול שגרתי בארץ ישראל).
בדיעבד הסתבר לי שהכוונה הייתה ללבוש לא חשוף, בשביל לכבד את התושבים.
הייתי לחוצה לקראת הסיור: במה אני אתקל, מה אני אראה, מה אני אלמד ואכיר. דמיינתי שנגיע ל"גדר ההפרדה", נלך לאורכה, נפגוש אדם שחי "בצד השני", הוא בטח יספר לנו על עצמו, חיי היום יום, התמודדות עם חיים מגבילים. דמיינתי שנחלוף ליד הגרפיטי של בנקסי שמציג ילדה עם צמה שעפה באוויר, מחזיקה צרור של בלונים שחורים.

נועה חציר במהלך הסיור

בפועל, הסיור היה רכוב, באוטובוס. עלה על האוטובוס מוחמד ג'ודה, מנהל עמותת אל זיתונה (לפיתוח קהילתי ושינוי בקלקיליה), שערך את הסיור. נסענו לכפר נבי אליאס (או לפי google maps: חירבת א-נבי אליאס). לא הלכנו ברגל בשל… אינני יודעת בוודאות.
מצד אחד, השיח סבב סביב הרצון של התושבים לדו קיום והמדריך חזר ואמר שלא מסוכן בכפר, ושחייבים לחזור ליחסי מסחר בין יהודים והתושבים הפלסטינים (כמו אלה שהיו קיימים לפני כשנה, לפני שנסלל כביש 55. להרחבה – מקור ראשון / הארץ). מצד שני, המארגנים לא רצו לקחת אחריות על שוטטות של 35 אנשים בעלי תקווה מעבר לקו הירוק. האוטובוס שלנו, הגדול והמוגן, נסע בסמטאות הצרות של הכפר. את הסמטאות הקיפו בתי בטון שלכל אחד מהם הייתה צמודה גינה עשירה בשפע "שבעת המינים": רימונים, גפנים, זיתים, תפוחים ולימונים.
תהיתי לעצמי איך נראים הבתים מבפנים, כמה חדרים יש לכל בית, מי הדיירים, איך הם מתנהלים בחיי היום יום שלהם. ההרגשה כמעט הייתה כמעט כמו של טיול בחו"ל, תוך שאני מתעניינת בחיים של התושבים הזרים, האחרים. רק שזה לא ככה.

לאחר שצלחנו את שלוש או ארבע הסמטאות הצפופות המרכיבות את הכפר, התגלה לפנינו בית ספר יסודי. עליו התנוסס שלט שהיה כתוב משהו באנגלית, לצערי לא הספקתי לקרוא. בחצר בית הספר יש מיני מגרש כדורסל, עם סל חדש "מהניילונים", ככל הנראה תרומה של קרן אמריקאית או אנגלית. בעודי סופגת את כל המתרחש סביבי, ג'ודה סיפר לנו שכל מה שראינו כעת מועמד להריסה. בית הספר החדש, בתי הבטון, הגינות המלאות בכל טוב, העצים המקיפים את הכפר (שהזכירו לי את יער בן שמן, הקרוב לבית). 300 הנפשות החיות כאן – נשים, ילדים, גברים – בני אדם, שאינם יודעים מה יהיה איתם בעוד כמה חודשים ולאן "ייפלטו" הפעם. כל זאת על מנת לפתח את אזור התעשייה של אלפי מנשה השכנה. פרנסתם עומדת בעדיפות עליונה לפרנסה של תושבי נבי-אליאס, המתפרנסים מהשטחים החקלאיים שבבעלותם וסמוכים לכפר.

מול ביתו של אחד התושבים הוקם אוהל מחאה. המוחה, איש חביב עלה גם הוא לאוטובוס וסיפר לנו מעט על המאבק שלו, המאבק על הבית. הוא הציע לנו לרדת לאוהל, לשתות קפה. מחווה שכמובן הלהיבה את כולם. חשבתי – מי שומע את המחאה הזאת? ובכלל, למי היא פונה, האם לציבור הישראלי-יהודי? לצבא? לממשלה? האם מישהו מכיר, יודע ושומע את הכאב והזעקה שנשמעת כאן? כל השאלות האלה עלו בי כמעט בציניות. תהיתי למה לו למחות כאן, במקום שלא מגיעים אליו כמעט אנשים "מבחוץ", מה הוא משיג מזה? באותה נשימה, בתוך מערבולת הביקורתיות שלי, הבנתי שיש כאן אדם שנלחם על הבית, על העתיד שלו ושל ילדיו, והוא עושה את זה בדרך של שלום ואחווה. אוהל המחאה הניצב לנגד עיני מהווה מרחב לשיח. מרחב ליהודים ופלסטינים לדבר, להקשיב, לשמוע ולהישמע. המחאה הזו, שרגע אחד תהיתי עם עצמי ועם שותפתי לנסיעה, כמה היא משנה, ומכאן מה חשיבותה לעזאזל?! עוררה שניה לאחר מכן, את הערכתי שלפחות יש כאן עשייה, פעולה, התרחשות. משהו קורה כאן, הרבה יותר מכל מה שאני עושה בנידון.

התחדדה לי ההבנה שכל אחת ואחד צריכים לפעול, בדרך כזו או אחרת. לפנות זמן לחשוב מה אני רוצה ויכולה לעשות, איך אני פועלת על מנת לשנות משהו בחיי, ולו הקטן ביותר, לטובת אנשים שחיים סביבנו ובקרבנו. אל תטעו, שאני כותבת "כל אחת ואחד", אני חושבת על עצמי, בן זוגי, משפחתי האהובה שחינכה אותי לערכים של אהבת הזולת, כבוד הדדי וסובלנות. איך אני מביאה את הערכים האלה לכדי מימוש ועשייה? אז אולי אוהל המחאה הוא שולי, מזערי, מחאה שקטה. אבל אולי אם כל אחד ימחה בדרכו, יתעניין, ישאל, יעורר שיח והדים בסביבתו, יכול להיות שעוד יקרה פה משהו טוב.

סיור זה התקיים במסגרת סמינר "עיתונות של שלום" של מדרשת אדם והטלוויזיה החברתית – לפרטים

 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 3 תגובות באתר

  1. צייונה גולדמן . 23 ביולי, 2019  בשעה 1:41

    היו ימים ידענו איך נראים
    החדרים . אכלנו מטעמים .חיינו מיודדים .
    הון ושילטון .מוליכים לאבדון .
    צר לי .כל מסע ארוך מתחיל
    מצעד קטן .הצלחה וברכה
    טוב שנולדתם .

  2. אייל 24 ביולי, 2019  בשעה 7:21

    היי דנה, חבל שלפני שאת מעלה האשמות נגד ישוב שלם את לא בודקת עובדות: אלפי מנשה מתכננת איזור תעשיה מערבית לאלפי מנשה ובדיוק בכיוון ההפוך מנבי אליאס…כמו כן כל הבניה היא על אדמות חוקיות של הישוב.
    מציע שתבדקי את העובדות ותעדכני בהתנצלות עבור ציבור שלם שפגעת (גם הצד השני יכול להיפגע)

  3. מיקי 24 ביולי, 2019  בשעה 7:52

    בושה שאת לא בודקת עובדות, בין אלפי מנשה ונבי אליאס יש גדר מערכת ואין שטחים ששיכים לאלפי מנשה בכיוון הזה בכלל.
    שנית, הפרנסה של אלפי מנשה חשובה להמשך קיומה כמו גם של תושבי נבי אליאס ולכן כל יום נכנסים לאלפי מנשה עובדים מנבי אליאס כחלק משכנות טובה בין הישובים.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס