ידיעה כתובה |

: סיקור יום הנגב בכנסת

חברה נכתב על ידי

בישראל של 2018 – 5000 ילדים בדואים בני 3-5 בלי מסגרות חינוכיות!

ביוזמתו של חבר הכנסת טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת), התקיים אתמול (18/12/2018), יום הנגב בכנסת. ועדות שונות דוגמת הכלכלה, העבודה והרווחה דנו בסוגיות שנגעו בחיי הקהילה הבדואית ובפרט בחיי ילדים ונשים מהכפרים הבלתי מוכרים.

חבר הכנסת טלב אבו עראר פתח את הדיון בוועדת החינוך, שדנה במחסור בגני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים  ואמר: "לא ייתכן שבמדינה מתוקנת כמו ישראל, עדיין נשללת מילדים בדואים בני 3-5 הזכות הבסיסית לחינוך חובה". כאמור נכון להיום, יש בכפרים הבלתי מוכרים בנגב 5,000 ילדות וילדים בגילאי 3-5 שאין להם מסגרת חינוכית מפני שהמדינה מסרבת לבנות גנים בתוך היישובים הבדואים בטענה שהם יישובים לא חוקיים ולכן לא מוכרים על ידה. ראשי הראשויות המקומיות ונציגי הכפרים הבלתי מוכרים הסכימו כמעט בפה אחד, שהסעת ילדים בגילאי 3-5 מהכפרים הלא מוכרים אל מוסדות החינוך בכפרים הכן מוכרים (לעיתים מרחקים של עשרות קילומטרים), אינה פתרון עבורם ועבור ילדיהם. במקום זאת, הם פנו לנציגי משרד החינוך שישבו בוועדה ודרשו שוב, כמו בשנה שעברה הקמת גנים בתוך היישובים הבלתי מוכרים, הקמת עוד מרכזי מתן שירותים ביישובים הבלתי מוכרים בנוסף להקמה ולהרחבה של אשכולות גנים קיימים.

ראשי הראשיות המקומיות פנו במהלך הדיון לנציגי משרד החינוך ודרשו מהם לפנות בעצמם לרשות למנהל הבדואים ולהסדיר מולה את כל הסוגיות התכנוניות הנדרשות  להקמת גני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים. בנוסף הם ציינו, שאין לצפות מהם לחכות להסדרת עניין הקרקעות בנגב על מנת לקבל שירותים בסיסיים. תביעתם הייתה ברורה – הכרה ולא הסדרה ומתן שירותים חינוכיים בלי התניות תכנוניות כל שהן. נציגי עמותת סיכויי מצדם שמובילים קמפיינים ופעילות ציבורית בנושא הנגשת תחבורה ציבורית לכפרים הבלתי מוכרים הדגישו, שפתרון ההסעות הינו בעייתי מבחינה בטיחותית, חינוכית וכלכלית. כמו כן הוסיפו כי, פתרון זה הוא גם היקר ביותר, ושלהערכתם יעלה למדינה בעשר השנים הבאות 400 מיליון שקלים, וכי הפתרון הנכון כלכלית וחינוכית זה הקמת גנים בתוך היישובים הבלתי מוכרים עצמם.

כאמור למחסור בגני ילדים ומסגרות חינוכיות לילדים בני 3-5 יש השלכות רבות ומרחיקות לכת לא רק על הילדים ועתידם החינוכי, אלא גם על הנשים הבדואיות בכפרים הבלתי מוכרים שנאלצות להישאר בבתים ולטפל בילדים במקום להשתלב בשוק העבודה. הנשים הבדואיות שחיות בכפרים הבלתי מוכרים, מתמודדות עם מציאות מורכבת בה אין להן גישה לתחבורה ציבורית, להשכלה גבוה ולמרכזי הכשרה והכוון תעסוקתי, שנמצאים אך ורק ביישובים המוכרים. כל הגורמים האלה, אשר אליהם מתווסף הטיפול בילדים שאין להם מסגרות חינוכיות זמינות בתוך הכפרים הבלתי מוכרים,  מצמצמים את פוטנציאל השתלבותן בשוק העבודה. הנתונים הסטטיסטיים שפורום דו-קיום לשוויון אזרחי בנגב חשף אתמול בוועדת הכלכלה ביחס לסוגיית שילובן של נשים בדואיות בשוק העבודה, רק מחזקים את הניתוח שהוזכר – 75% מהנשים הבדואיות מובטלות. המשמעות היא שרבות מהנשים הבדואיות נותרות באותו פלח פריפריאלי של שוק העבודה, אשר אינו מחייב השכלה, ידע ואו מיומנויות מיוחדים. פלח זה מתאפיין בעבודות זמניות וחלקיות, ללא קביעות ובד"כ בהעסקה קבלנית או עקיפה. במצב זה הנשים הבדואיות פגיעות במיוחד לשינויים מבניים בשוק העבודה, שפרושם צמצום מספר מקומות העבודה עתירי הידיים העובדות. זו גם הסיבה לשיעור האבטלה הגבוה בקרב אותן נשים ולעוני הרב במשפחותיהן.

לעומת חברי הכנסת, שהסתפקו באמירות פוליטיות וקריאה למאבק ציבורי (שספק רב אם הוא נכון אסטרטגית כרגע), פורום דו- קיום הגיש לוועדת הכלכלה נייר עמדה שכלל המלצות פרקטיות לצמצום אחוזי האבטלה בקרב הנשים הבדואיות. ההמלצות כללו, האצת תהליכי הקמת אזורי תעשייה ביישובים ספציפיים דוגמת אום בטין, זירוז הקמת מרכזי תעשייה צמודי יישובים נוספים, תמרוץ העסקת נשים בדואיות במפעלים באזורי התעשייה והתעסוקה, הבטחת תקציבים למרכזי ההכוון התעסוקתי ריאן, טיפוח חלופות של יוזמות עסקיות זעירות ועוד.

לסיכום – מצד אחד אף אחד לא חולק על חשיבותו של יום הנגב בכנסת בהעלאת מודעות לגבי הסוגיות היומיומיים של הקהילה הבדואית בנגב. אבל חשוב לציין, שבעתיד צריך לתת מקום וזמן לנציגי ונציגות  ארגוני החברה האזרחית על מנת להביא תמונת מצב אמתית ועדכנית מהשטח.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס