דיווח: אין גאווה בכיבוש

למה מדינה שמפרה באופן שיטתי זכויות אדם מצטיירת כגן עדן ליברלי? גם השנה, קבוצת פעילות מקהילת הלהטב"ק חסמו את מצעד הגאווה בתל אביב במחאה על צביעותה של מדינת ישראל, שלצד הרג המפגינים בעזה והכיבוש בשטחים היא מקפידה לשדר תדמית נאורה, ולשם כך מנצלת באופן ציני את הקהילה הגאה הישראלית ואת מצעד הגאווה בתל אביב. הסתירה הזו נקראת "פינקוושינג" – צביעת המציאות העכורה בורוד, ובכך לבטל את הביקורת הבינלאומית על הפרת זכויות האדם לה אחראית הממשלה.

לצד העובדה שהמצעד השנה בתל אביב היה הגדול ביותר אי פעם – כרבע מיליון משתתפות ומשתתפים – אירועי החודשים האחרונים בעזה, והרג המפגינים בצעדות השיבה, שמים סימן שאלה גדול מאוד על התיוג של ישראל כ"גן עדן ליברלי". פעילות מוחות על כך שהממשלה מנצלת את המצעד התל אביבי על מנת למנף את התיירות הגאה לרווח כלכלי ולמיתוגה של ישראל ותל אביב בפרט כ"בירה גאה" בעולם, בעוד שהיא מנגד אחראית על הפרת זכויות של פלסטיניות ולהטב"קים. לדוגמה, הצבא הישראלי, בעוד שהוא משווק את עצמו כמתקדם בכל מה שקשור להקהילה הגאה, סוחט פלסטינים להטב"קים בארון לצרכיו.

בנוסף, על אף הרווח שעושה המדינה מהקהילה, היא מנציחה את אי השוויון בחוק ומונעת העברת חוקים שמטרתם להגן על הקהילה. לדוגמה, אין איסור מפורש על אפליה עובדים על רקע זהות מגדרית, ויש התנגדות עיקשת מצד הממשלה לכלול את עניין הזהות המגדרית בסעיף העוסק בכך בחוק (סעיף 2 בחוק  שוויון ההזדמנויות בעבודה), מה שתורם לכך שטרנסג'נדריות רבות מוצאות את עצמן בלית ברירה ברחוב, מתפרנסות מזנות. כמו כן, המדינה מערימה קשיים על זוגות בני אותו מגדר, בין אם בכך שהיא אינה מאפשרת לזוגות להתחתן או לכרות ברית זוגיות, ומקשה עליהם מאוד להיות הורים דרך אימוץ. שירותי הרווחה גם נוטים לפגוע בהורים מהקהילה הטרנסג'נדרית, ולא פעם הם נאלצים לפגוש את ילדיהם בזמנים קצובים במרכזי קשר.

השימוש של הקהילה הגאה ושל חלקים מאוד ספציפיים ואמידים מתוכה על מנת להפיק רווח כלכלי ושיפור תדמיתי למדינה מתנגש עם המציאות של הפרת זכויות אדם בשטחים כלפי פלסטינים וחוסר שוויון מכוון כלפי הקהילה הגאה בישראל ובשטחים, ערבים ויהודיות כאחד. צפו בצילום מתוך מצעד הגאווה בתל אביב (8/6/2018), בו קראו הפעילים/ות: "הניצול הזה חייב להפסק":

קריאתן המלאה של הפעילות נגד הפינקוושינג:

"לא סתם באנו להוריד. אנחנו לא רוצות להוריד, נשבעות. אנחנו קוויריות שרוצות לחגוג את הזהויות המהממות שלנו ולהיאבק על זכויותינו יחד אתכם. אבל לא על חשבון זכויות של אחרים. ממשלת ישראל מנצלת אותנו כדי להיראות ליברלית ומתקדמת, כשהיא מפרה את זכויותיהם של הפלסטינים על בסיס יומיומי – מה שנקרא פינקוושינג: הממשלה משווקת לתיירים את תל אביב כעיר של חופש, אבל 70 קילומטרים מכאן 2 מיליון פלסטינים כלואים בעזה. הצבא אומר שהוא גיי פרנדלי, אבל משתמש במידע מודיעיני על הנטיות המיניות של פלסטינים ככלי לסחיטה.
זכויות זה לכולם.
אנחנו מדברים על הזכות להתחתן, בזמן שהממשלה מונעת איחוד משפחות בין אזרחי ישראל לבין פלסטינים החיים בגדה או בעזה. אנחנו נאבקות על הזכות להירשם כהורים לילדינו ולגדל אותם בבתינו, בזמן שמאות ילדים פלסטינים נמצאים בכלא הישראלי. אנחנו רוצות לגור עם מי שבא לנו, היכן שבא לנו, בזמן שהצבא הורס בתים בגדה המערבית ומותיר משפחות שלמות ברחוב.
המחאה הפוליטית היא הלב של מצעד הגאווה.
חודש הגאווה מצוין ביוני לזכר מהומות סטונוול, כשלהטב"קים מחו כנגד הדיכוי והרדיפה של הקהילה. הם לא היו נחמדים, הן לא היו מנומסות, הם התקוממו. גם לפלסטינים יש זכות להפגין, אבל מאז שהתחילו צעדות השיבה בעזה, נהרגו למעלה ממאה מפגינים. כחברות קהילה שעדיין נאבקת להכרה ושוויון מלאים, לא נשתוק מול הפרות זכויות אדם ודיכוי חופש ההפגנה. נעמוד בסולידריות עם הפלסטינים שחיים תחת כיבוש ומצור. נתנגד לפינקוושינג.
אנחנו גאות במי שאנחנו, ולצד זאת צועקות – אין גאווה בכיבוש."

צילום: ברנדה האוורד