ידיעה כתובה |

: הציבור בישראל וזכויות האדם

חברה נכתב על ידי

לרגל יום זכויות האדם ערכה האגודה לזכויות האזרח סקר על עמדות הציבור בנושאי זכויות אדם. הסקר נערך במדגם מייצג של החברה בישראל, שכלל 500 יהודים/ות ו-200 ערבים/ות.

הסקר כולל שאלות בארבעה תחומים:
א. שוויון, זכויות וחובות: אילו זכויות הכי חשובות לנו? מה אנחנו חושבים על רמת השוויון בין יהודים וערבים ועל רמת השוויון באופן כללי? מי חושב שרמת השוויון בישראל סבירה ומה אנחנו חושבים על הקשר בין זכויות לחובות?
ב. שוויון וזכויות בחיי היומיום: מי חווה אפליה, ובאילו מקומות? אילו קבוצות צריך לדעתנו לקדם דרך יחס מועדף?
ג. תפיסות לגבי זכויות האדם בתוך ישראל: מה דעתנו בשאלות כמו שוויון זכויות לבני זוג מאותו המין, הגבלת חופש הביטוי בנושאים שאינם בקונצנזוס, הפרדה בין יהודים וערבים במרחב הציבורי והדרת נשים? כמה מאיתנו תומכים בכך שילדי זרים בארץ צריכים לקבל זכויות כמו ילדים ישראלים? והאם לדעתנו חשיפה של הפרת זכויות אדם מחלישה את המדינה או מחזקת אותה?
ד. זכויות האדם תחת כיבוש צבאי: מה אנחנו חושבים על "הכיבוש"? האם לדעתנו ישראל שומרת על זכויות האדם של הפלסטינים בשטחים או מפרה אותן? ומה לגבי זכויות המתנחלים? ואם יש הפרות זכויות אדם כלפי אחת מהקבוצות, האם הן מוצדקות?

איזו זכות הכי דחוף לקדם בישראל היום? (לפי מגזרים, %)

seker rights 1

 

לדוח המלא

המחקר מעלה תמונה מורכבת ומאתגרת: רוב הציבור מגלה כבוד לזכויות ורצון לקדם שוויון, אלא שבעיני רבים, יישום הערך של זכויות מוגבל לקבוצות מסויימות. כך, נראה כי נשכח יסוד האוניברסליות של זכויות האדם, שמשמעותו זכויות שוות לכל אישה ואיש ללא קשר לעמדותיהם או למעמדם. קשה להפריד בין חולשת הערך האוניברסלי של זכויות האדם בישראל 2016 לבין המצב המתמשך של סכסוך פוליטי ולאומי ושל כיבוש; ואכן ההתנגדות לזכויות באה לידי ביטוי בעיקר, אך לא רק, בזירה זו.

מהסקר עולה כי הישראלי היהודי הממוצע יכול/ה לגלות פתיחות מפתיעה ביחס לקהילה הלהט"בית, אך בה בעת לחוש סגירות ועוינות כלפי הערבים בישראל וזכויותיהם. נראה כי התפיסה היא כי האיום הנשקף משני מיעוטים אלה אינו דומה, ולכן גבולות הסובלנות כלפיהם מוצבים במקומות שונים. הסתירה לכאורה מהווה גם הזדמנות: ממצאי הסקר להלן מראים מגמות שליליות בקשר לזכויות האדם במובנים ובתחומים מסוימים, אך לצדן קיים גם בסיס אמיתי לתמיכה גדולה יותר, אותו אפשר – וחייבים – למנף.

הממצאים והניתוח מצביעים על חולשות של החברה בישראל בנוגע להבנה, לקבלה וליישום של ערך הזכויות במציאות הישראלית, אך גם על תמיכה בערכים חיוביים. כדי לחזק את מקומן של זכויות האדם בחברה בישראל יש לעודד את המגמות החיוביות שכן קיימות, ולא להתמקד רק בהתרסה נגד דעות מקוממות.

התפלגות המשיבים שהסכימו עם המשפט "רמת השוויון בישראל סבירה בהתחשב במציאות המורכבת":

seker rights 2

סיכום ממצאי הדוח מעלה כי באופן כללי אפשר לומר ששיח זכויות האדם בישראל לא יציב ומאופיין בסתירות לכאורה. הדבר בא לידי ביטוי במספר היבטים, כמו תלות חזקה יחסית בין מילוי חובות לבין קבלת זכויות. קיים גם קשר חזק בין רמת הדתיות, עמדות פוליטיות ולאום בכל הנוגע לזכויות האדם, והנושא חושף פערים גדולים בחברה. לעומת זאת קיים בסיס רחב של הסכמה למען זכויות חברתיות – פרנסה, דיור, חינוך ובריאות, ככל הנראה בשל חוסר הביטחון החברתי-כלכלי שחווה חלק ניכר מהציבור. התפיסה לגבי הכיבוש והסכסוך מכריעה רבות מן העמדות הנוגעות לשוויון ולזכויות אדם, ואף מאפילה עליהן. הסכסוך הוא הבסיס המוסרי בעיני היהודים להפרות של זכויות אדם של פלסטינים, ונראה כי רוב המשיבים היהודים מקבלים ומצדיקים את המצב הזה.
לגבי תגובות הערבים לסקר, יש לציין מספר תובנות: בשאלות רגישות יותר – כמו חוויות של אפליה ושאלות על השטחים ועל הפרות זכויות האדם – שיעור גדול מן המשיבים נתנו תשובות לא צפויות או לחלופין נמנעו מלענות. נראה כי תופעה זו קשורה במתח הגובר בין יהודים וערבים בישראל בשנים האחרונות, הגורם לרתיעה מלענות על שאלות רגישות.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס