מחסור בתקנים, שכר נמוך ו"השלמה לשכר מינימום"- אלו רק חלק מהתנאים המתקיימים בתחום הפסיכולוגיה הציבורית. "הפרטה שקטה" וחוסר תקצוב גורמים לכך שפסיכולוגים רבים עוזבים את השירות הציבורי לטובת קליניקות פרטיות ובסופו של דבר, איכות הטיפול אותו מקבל הציבור הולכת ומדרדרת. ביום רביעי יעלו הפסיכולוגים לירושלים על מנת לדרוש משר האוצר לטפל בסוגייה.
ברביעי הקרוב (13/04/16) יפגינו פסיכולוגים ופסיכולוגיות, עובדי השירות הציבורי, מול משרד האוצר. ההפגנה הקרובה היא פרי יוזמת "תנועת המאבק למען הפסיכולוגיה הציבורית" המורכבת מפסיכולוגים מכל החטיבות ומכל דרגות ההכשרה בישראל: קליניים חינוכיים, שיקומיים, רפואיים, התפתחותיים ותעסוקתיים, מתמחים, מומחים, מנהלים ומדריכים.
בתנועה מבקשים להדגיש כי "לכל אזרח במדינת ישראל הזכות לייעוץ וטיפול פסיכולוגי ראוי ובחינם. תנועת המאבק למען הפסיכולוגיה הציבורית הוקמה על מנת להילחם בראש ובראשונה על שימור היכולת לממש זכות זו, אותה אנו רואים כבסיסית".
בנוסף מסבירים בתנועה את החשיבות שבקיום שירות פסיכולוגי ציבורי, חינמי ואיכותי: "טיפול פסיכולוגי מוכח כמונע תחלואה נפשית ופשיעה, משקם ומקדם ילדים עם קשיים התפתחותיים, מקטין אחוזי נשירה מהלימודים, מפחית אובדנות, מצמצם אשפוזים פסיכיאטריים ומיטיב בחברה בכלל תחומים: בריאות, משפחה, תעסוקה ועוד. פסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי נותנים מענה ייעוצי וטיפולי ללא עלות כספית לכלל האוכלוסייה במגוון רחב של סוגיות, החל מהצבת גבולות הוריים, דרך שינויים ומשברים בחיים ועד נושאים מורכבים וקשים יותר, כמו פגיעות מיניות, אובדנות והתערבויות במצבי חירום, למשל מתן תמיכה ומענה לנפגעי חרדה בעקבות מלחמה או פיגועים".
תהליך ההכשרה של פסיכולוגים בישראל אורך כתשע שנים המורכבות מלפחות חמש שנות לימודים לתואר ראשון ושני ועוד לא פחות מארבע שנות התמחות. לכן, תנועת המאבק נלחמת על מנת לדאוג לקידום, שיפור והגנה על תנאי ההעסקה והשכר של פסיכולוגים בשירות הציבורי, באופן ההולם והמכבד את המסלול המפרך של ההשכלה וההכשרה הנדרשת מהם, כמו גם את האחריות האדירה המוטלת על כתפיהם.
תמונת המצב בתחום כיום עגומה. בשל מחסור בתקנים ושכר נמוך של כ-30 ₪ לשעה, מתקיימת בימים אלה מתחת לפני השטח "הפרטה שקטה". במקביל לכך, המדינה "מייבשת" מבחינה מקצועית את השירות הציבורי וכפועל יוצא, איכותו של הטיפול אותו מקבל הציבור, הולכת ומתדרדרת מזה מספר שנים.
הידרדרות הפסיכולוגיה הציבורית פוגעת בסופו של דבר בעיקר באוכלוסיות המחלשות שכן על מנת להתקיים ולהתפרנס, מומחים המסיימים את תהליך ההתמחות שלהם נאלצים לעזוב את השירות הציבורי ולעבור לקליניקה פרטית. גם מי שמעוניין להמשיך לעבוד בשירות הציבורי, לעיתים אף עשוי לא למצוא תקן. בעקבות זאת נוצר מצב שאוכלוסיות מוחלשות, שידן אינה משגת לטיפול באופן פרטי, נשארות ללא אופציה טיפולית, מאחר ואין מספיק פסיכולוגים על מנת לקבלם. האוכלוסיות החזקות לעומת זאת, יכולות לאפשר לעצמן לממן ולהגיע לקליניקה הפרטית.
בשיחה עם סתיו רווה, מתנועת המאבק למען הפסיכולוגיה הציבורית, היא מסבירה כי "הכסף עובר הרבה ידיים" בדרך שבין משרדי הממשלה השונים ועד שהוא אמור להגיע לפסיכולוגים עצמם, אך בפועל הוא פשוט לא מגיע. ביום רביעי הקרוב, תעלה סתיו ביחד עם שותפיה למאבק וחבריה למקצוע בדרישה משר האוצר, משה כחלון, להיות שותף למאבק שלהם להצלת הפסיכולוגיה ציבורית ולשנות את תקצוב תחום בריאות הנפש הן מבחינת תקנים והן מבחינת שכר, לטובת הציבור כולו.
״התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית״ מבורכת?! גם אני במסול של פסיכולוגיה קלינית וחוששת מההמתנה הארוכה שתהיה לי בתור מתמחה- אז תודה לכם אנשים סוציאלים מלאי טוב לב. הייתי מתרגשת, תומכת ומעריכה תנועה טהורה שכזו…אך אני חוששת מצביעות. אולי בגלל שאני במקרה מכירה את -יחיאל אסולין- אחד הפסיכולוגים הנוכחים והפעילים בתנועה הזו, מזיע ושם את נשמתו במאבק למען אנשים חלשים שיותר מכל זקוקים לאוזן קשבת אך אין להם כסף. הייתי מטופלת שלך יחיאל, הגעתי כשהייתי זקוקה לעזרה אמיתית, קיבלת אותי לטיפול ונתתי בך את כל האמון שלי, כי אני בטבעי מאמינה באנשים, במיוחד בפסיכולוגים. תקופה ארוכה עזרת לי והיית לי גב תומך ואוהב. בזכותך עשיתי צעדים והצלחתי להתקדם, לעשות שינויים מבורכים ולהגשים חלומות. אבל אז…יחיאל, הפכת להיות המקור לכאב הגדול ביותר שחוויתי בחיי. למה? כי אולי אתה הולך רחוק מידי יחיאל- דאג לחלשים שנותנים בך אמון, שמים את הלב אצלך, אלה שאתה רואה את הדמעות שלהם מולך. דאג להם. אל תהיה שמאלני מפגין בתל אביב שזורק לרחוב ערבי שזקוק לאירוח….ואני אומרת את זה כאן לכולכם! פסיכולוגים יקרים, אתם, שהולכים ומפגינים בחוץ למעני ולמען אחרים כמוני, תוודעו קודם שלא נטשתם אותי ואחרים כמוני לבד בבית!….