תמלול הכתבה: סדר חברתי 26-2-2013

כותרות המהדורה:

מגישה: השבוע בסדר חברתי: אירוע מחאה, לאחר תקיפת תושב יפו בטיילת של תל אביב * מי עוד סובל מהַסֶגֶר על רצועת עזה * רחוב השוהדא סגור לתנועת פלסטינים כבר 13 שנים * מי יגן על בעלי החיים כמתחייב מחוק צער בעלי חיים? * בִילעין מציינת 8 שנים למאבק בגֲדֶר ההפרדה.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

לא ללינץ' הבא

מגישה: מקרה נוסף של אלימות וגזענות, עלה לכותרות בתחילת השבוע, הפעם מדובר במעשה לינץ' כלפי חסן אוסרוף (Usruf), תושב יפו, שהותקף על ידי 15 צעירים ביום א' לפנות בוקר בַטיילת של תל אביב. הנה דברים שאמרו תושבים, משוררים ואישי ציבור, באירוע מחאה, שהתקיים סמוך למקום בו הותקף חסן.

חה"כ דב חנין: הלב נשבר - לראות אדם שכאן, ממש במקום הזה, בארבע בבוקר, עבד כדי להביא כמה שקלים לבני משפחתו. הוא הותקף בפראות ובאלימות נוראה. הלב נשבר לדבר עם הילדים שלו, ילדים קטנים, ולנסות להסביר להם איך זה קרה שאבא הלך לעבודה ולמה, ולמה הוא חזר ככה.

עבד אבו שחאדה: ביפו זה עוול להגיד שיש לנו משטרה – אין משטרה ביפו. יש חברת אבטחה שדואגת ליהודים מהערבים. וכנ"ל בשטחים למשל - ישנה חברת אבטחה ששומרת על המתנחלים מפני הפלסטינים. במחאה החברתית ראינו משטרה שדואגת לעשירים – מהעניים. אז זה מה שיש ביפו, זה מה שיש במדינת ישראל, זה המקסימום של משטרת ישראל.

אסמא אגבארייה זחאלקה: זה נוער שעוד לא יודע כלום. זה כמו בצק – אפשר לקחת אותו לפה, כמו בדיוק שאפשר לקחת אותו לפה. וכמו שלוקחים אותו לגזענות, אני אומרת שתפקידנו והאחריות שלנו כאן, ערבים ויהודים ביחד, לקחת אותו למקום השמאלי של המפה. לקחת אותו למקום של שפיות. לקחת אותו למקום של תקווה.

מי עוד סובל מהסגר

מגישה: ואנחנו נשארים ביפו: מהשיח התקשורתי והציבורי ניתן ללמוד כי מהַסֶגֶר על עזה סובלים רק תושבי עזה, אך סמי קאדי, תושב יפו, הוא דוגמא להשפעת הסגר על אזרחי ישראל. את הקשר עם שלושת ילדיו, המתגוררים ברפיח, מנהל קאדי במרחב הוירטואלי בלבד.

סמי: שלום עליכם.

תחריר: שלום עליכם.

סמי: מה שלומך?

תחריר: אני בסדר, השבח לאל. איך אתה מרגיש?

סמי: הנה, אמיר, אח שלך, איתי. אמיר, דבר עם אחותך.. הוא קצת נבוך.

תחריר: אמיר, איך אתה מרגיש?

סמי: תענה לה, זאת אחותך תחריר, שאתה שואל עליה תמיד. פידאא, מה שלומך?

פידאא: בסדר גמור.

סמי: איך הבריאות?

פידאא: הכל בסדר גמור.

סמי: את רואה אותי?

פידאא: כן. בבירור.

סמי: זה מאוד קשה, אני לא חוגג את החגים ולא מרגיש את החג. נכון, היום אני משתתף בחג למען ילדיי (שביפו) ומבקר את אחיותיי, אבל בזמן החג אני מתרחק מהחברה. האנשים הולכים למסגדים או מבקרים בבתי הקברות, ואני מתרחק. עמוק בתוכי אני מרגיש את המצב שאני נתון בו. זה מאוד קשה, אני לא אומר שזה קל בכלל.

כניסה למורשים בלבד

מגישה: ועדיין עם איסורים והגבלות. מה הייתם עושים לו נאסר עליכם לנוע ברחוב הראשי בעירכם? התרחיש הדמיוני והבלתי נתפס לרובנו, מהווה מציאות עבור תושבי חברון הפלסטינים. רחוב השוהדא שהיה ציר מרכזי ותוסס בעיר, נחסם משנת 2000 לתנועת פלסטינים, אפילו לאלה שמתגוררים בו. כניסה למורשים בלבד - בכתבה הבאה. 

קריינות: לא, לא מדובר ביום שבת אפילו לא ביום כיפור, כך נראה יום חול ברחוב השוהדא בעיר חברון. הרחוב ששמש עד לפני יותר מעשור כעורק מרכזי בלב העיר, נהפך לשומם.

חייל: אסור לך להיכנס.

מוסאא אבו השהש: למה?

חייל: זה החוקים. אני לא יכול להביא לך לעבור. פלסטינים לא עוברים. לפי החוק אני לא יכול להעביר אותך. זה אזור של יהודים.

קריינות: האינתיפאדה השנייה חזקה את מדניות ההפרדה שהנהיגה ישראל בין הפלסטינים למתנחלים, שבשיאה הגיעה לסגירת רחוב השוהדא בפני פלסטינים.

מוסאא אבו השהש: ניסיתי להיכנס עם קבוצה שאני מנחה לרחוב השוהדא, הבחינו בחזות שלי, שאני פלסטיני, ולפני שהחייל ראה את תעודת הזהות שלי, הוא מנע ממני להיכנס.

קריינות: עד לסגירתו,שימש רחוב השוהדא כעורק מרכזי בחברון, חיבר את מרכז העיר עם שאר השכונות וסיפק שירותים עירוניים חיוניים כמו תחבורה ציבורית, שוק מרכזי ומספר מבתי הספר הוותיקים בעיר.

עבדאלח'לק סדר: לפעמים (בשל המצב הכלכלי), אני מגיע למצב שאין לחם בביתי. אין לי מקור הכנסה שדרכו אוכל לספק אוכל לבני משפחתי. זו החנות שלנו, מדינת ישראל סגרה אותה בשנת 2002. זאת הייתה חנות לחפצי זכוכית, ואחרי שסגרה אותה ישראל, זרקו עליה המתנחלים חומר תבערה ושרפו אותה כליל.

קריינות: המציאות הבלתי נסבלת, גרמה לפלסטינים רבים לעזוב את המקום. כיום מעל לאלף יחידות דיור פלסטיניות עומדות ריקות וקרוב ל2000 חנויות ננטשו. מעט המשפחות שנשארו ברחוב, נאלצות לעבור בידוק קפדי בכל פעם שהן נכנסות אליו.

ג'מילה שלאילה (אום עבד): החייל שהבחין שאני אישה מבוגרת, ושרק לפי רגע נכנסתי לביתי ויצאתי, מבקש שוב לבדוק אותי. אם המכונה מצפצפת, אני צריכה לחזור על זה שוב. אותו הדבר עם הבת שלי, עם תיק בית הספר, היא נבדקת בהלוך ובחזור ועוברת כמה פעמים מתחת למכונת השיקוף. הדבר הזה מאוד מפריע לנו. אפילו כאן מול הבית היו מקרים בהם החייל קרא לי ושאל על החפצים שאני נושאת, זאת למרות הבידוק שעברתי לפני דקה.

קריינות: בצל כל המגבלות שחונקות את הפלסטינים באזור, הם גם נחשפים לאלימות קשה מצד המתנחלים.

עבדאלח'לק סדר: הם (המתנחלים) ירו על (מכלי המים) על הבית שלנו והבית השכן {..} פעם אפילו הרסו את דלתות הכניסה של הבית שלי, בכדי שהמתנחלים ישתלטו על הבתים שלנו, אבל אנחנו לא מוותרים על הבתים שלנו ונשארנו בהם.

ג'מילה שלאילה (אום עבד): המתנחלים כמעט על בסיס יומי דופקים בחוזקה על דלת הבית שלי ומעירים אותנו בבהלה, זורקים עלינו אבנים מהגגות, כשאני יורדת לרחוב הם מגדפים אותי באמירות נבזיות.

קריינות: בשנת 2004 כחלק ממאבקם של התושבים למען פתיחת הרחוב, הם עתרו לבג"ץ.

עו"ד לימור יהודה: בתשובה שנתנה המדינה לבג"ץ, היא אמרה שאיסורי תנועה לא יכללו איסור תנועה ברגל, זה היה תצהיר התשובה של המדינה לבג"ץ, ראינו שבעצם הדבר הזה לא מקוים בשטח ופנינו שוב לפרקליט הצבאי הראשי שבתחינה ענה לנו שמדובר בשגגה ושבעצם צריך לאפשר לפלסטינים תנועה רגלית. הדבר הזה התאפשר במשך שבוע, התאפשר לפלסטינים ללכת כמה פעמים ברחוב, זה היה בלווי צבאי כבד ואז לאחר מכן הצבא שינה את עמדתו, לאסור שוב על תנועה פלסטינית, גם רגלית.

קריינות: בהעדר סעד משפטי או תהליך מדיני באופק, יצאו הפלסטינים גם השנה להפגנת מחאה ודרשו לפתוח את הרחוב לתנועת פלסטינים.
מדינת ישראל הפכה את העיר העתיקה בחברון לכלוב בעבור פלסטינים רבים, ושכחה, שאפילו בנפשה של ציפור כלואה יש כמיהה לחופש.

מגישה: המעוניינים להיחשף מקרוב למציאות בחברון, מוזמנים להשתתף בסיורים המאורגנים על ידי ארגוני זכויות האדם. הסיור הקרוב יתקיים ביום שישי,
8 במרץ על ידי "שוברים שתיקה".

מגישה: המעוניינים להיחשף מקרוב למציאות בחברון, מוזמנים להשתתף בסיורים, המאורגנים ע"י ארגוני זכויות האדם. הסיור הקרוב יתקיים ביום שישי, 8 במרס ע"י "שוברים שתיקה".

ניגוד עניינים:

מגישה: ולנושא אחר. הייתכן כי משרד ממשלתי שאחראי על אספקת תוצרת חקלאית לציבור, יהיה גם האחראי להגנה על בעלי החיים, כמתחייב מחוק צער בעלי חיים? כנראה שלא, ועל כך גם התריע דוח אנונימוס, ממאי 2012.

חגי כהן: תקנות להמתת בע"ח, תקנות להשחתת גוף, דברים שהיו יכולים להקל את הסבל של מיליוני בע"ח, עשרות מיליוני בע"ח בשנה לא מוצאים לפעול פשוט כי זה לא באינטרס של משרד החקלאות. ולכן המסקנה העיקרית מהדו"ח הזה הייתה בשביל שחוק צער בעלי חיים ייאכף הם צריכים לעבור למשרד שלא נמצא בניגוד אינטרסים מובנה. ואנחנו שמחנו מאוד לראות שאלכס מילר החל לקדם הצעת חוק ברוח הזאת...

אלכס מילר: אני שוקל להתחיל בחקיקה בהעברת הסמכויות של צער בעלי חיים ממשרד החקלאות למשרד לאיכות הסביבה...

מגישה: אמנם הצעת החוק של חבר הכנסת מילר עברה את ועדת השרים, אך נתקלה בערעור של שרת החקלאות, אורית נוקד. עכשיו, כשתיק הגנת הסביבה עבר לידיה של "התנועה" - דורשים "אנונימוס" ו"תנו לחיות לחיות" מלבני לעמוד בהתחייבויותיה.

חגי כהן: במצע הזה מצויה התחייבות מפורשת להעברת סמכויות חוק צער בעלי חיים למשרד להגנת הסביבה.

מגישה: אנחנו נמשיך לעקוב.

הפגנה לציון 8 שנות מאבק בבילעין:

מגישה: הסרט "5 מצלמות שבורות" הפיח תקווה בתושבי בִילעין שציפו לחזור הביתה עם פסלון האוסקר. אך עם או בלי האוסקר את המאבק העיקש הם ממשיכים. ביום שישי הם יציינו את יום השנה השמיני למאבקם נגד גַדֶר ההפרדה שנבנתה על אדמתם, בהפגנה גדולה וצעדה לעבר הגדר. הציבור הישראלי שאהד את הסרט, וגם כל אלו שראו בו סרט שמייצג את מדינת ישראל - מוזמנים לקחת חלק בהפגנה שתצא ממרכז הכפר, ביום שישי הקרוב בשעה 12:00. פרטים נוספים לגבי דרכי הגעה בדף האירוע בפיסבוק.

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה בתכנית הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 26-2-2013

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס