היום מתקיימת הפגנה של אמהות אתיופיות במחאה על האלימות המשטרתית ולמען שוויון זכויות.
ההפגנה מתקיימת בעקבות מותו של יוסף סלאמסה ובסולידריות עם משפחתו תחת הכותרת: "כולנו אמא סלאמסה". משפחתו של סלאמסה טוענת כי מעצר אלים והשימוש באקדח טייזר נגדו הובילו למותו.
"יהודי פריז נתבקשו על ידי מנהיגי הקהילה להסיר את הכיפות שלהם- על מנת להימנע מזיהוי שלהם כיהודים ובכך למנוע הטרדות, אלימות מילולית ופיזית. ילדנו אינם יכולים להסיר את עורם. ילדנו אינם יכולים לקפל ולהכניס לכיס את זהותם", כתבו מארגנות ההפגנה.

הפגנת האמהות מול הכנסת, 28.03.16. צילום: אורי בר-שלום אגמון.
האמהות מספרות על אלימות פיזית ומילולית, זלזול והשפלות שחווים בניהן ובנותיהן. לטענתן, רבים מהישראלים רואים בצבע עור שחור, אלימות ופשע. שולה מולא היא אחת ממארגנות ההפגנה וחברה בקבוצת "אמהות על המשמר" התומכת במחאה של צעירי העדה האתיופית נגד הגזענות. בפוסט שזכה למאות שיתופים היא סיפרה כיצד "נאלצה" להיות חברה בקבוצת "אמהות על המשמר":
"בפורים של שנת 2014, בני טייל להנאתו ברחוב עם עוד שני חבריו. לפתע התפוצץ חזיז בסמוך אליהם (פיצוץ טורדני אך נפוץ בתקופת החג). שני שוטרים שכנראה היו בסיור שגרתי, צעדו לקראת בני וחבריו ושאלו, מי פוצץ את החזיז? תוך כדי, אחד השוטרים אוחז בחוזקה בכתפו של בני. בכך כבר סימן האשם. אבל הנערים, כולל בני, ענו שהם לא יודעים במה מדובר. הדגישו שלא הם גרמו את הפיצוץ. לאחר שהשוטרים התרשמו, כי הנערים דוברי אמת הם, עזבו אותם והלכו לדרכם. כשבני סיפר לי על האירוע, ראיתי את האירוע כהזדמנות והחלטתי לפתוח את "הסיפור". התחלתי מלמדת אותו מהן זכויותיו הבסיסיות בסיטואציות דומות. כמובן שלא ויתרתי גם על ההסבר סוציולוגי-פסיכולוגי. כמו גם, על נטייתם של השוטרים לראות באנשים כהי עור עבריינים בפוטנציה, בהיותם מי שהם בחזותם, בצבע עורם. למרות הגישה החינוכית שבחרתי (לפתוח, להזהיר, ללמד), הסתובבתי לא שלמה עם המהלך שעשיתי מול בני. התחושה שאולי דווקא עכשיו ייצרתי ילד שיסתובב במרחב: "דרוך", נבוך ומפוחד? מלווה אותי. אולי הייתי צריכה למזער את חווית האירוע ולא לתת לזה מקום?"
"שאלתי מה יהיה ממשיכה להדהד. הטבע עושה את שלו, ככל שבני הגדול מתבגר, הוא נעשה גדול יותר פיזית, בלי עין הרע, גם מתכהה עם השנים. אבל לצד השמחה הזאת, עולות בי מחשבות טורדניות (יימח שמן וגורמיהן). מחשבות, שאולי בטעות (כמו כל ילד) הוא יסתובב במקום שאסור לגברים חומים להסתובב? חס וחלילה, יעברו שוטרים בזמן שהוא ממתין בספסל שליד בית חברו הטוב, כאלה שלבטח אין להם שכנים חומים?! מה יהיה אז? אולי בטעות יתקל בשוטר שקיבל השתלמות על אפיון גזעי של עבריינים מועדים, ככל הנראה החומים, והחומים כהים?! אולי אפילו בטעות יכנס לקטטות של ילדים? או סתם ל"התקהלות" של נערים חומים, אתיופים, ופתאום יוזמן שוטר או תעבור ניידת במקרה? החלטתי שאני חייבת לעשות משהו, למען בני שלי ואולי בדרך גם לילדים חומים אחרים. בגלל זה החלטתי, לצאת למאבק על הזכות של ילדיי להיות חופשיים בארצם."
המחאות הללו אולי שונות בתכלית בתחומים שלהן אך בשתיהן ניתן לראות התאחדות של אמהות שפועלות על מנת שלבניהן ולבנותיהן יהיו חיים טובים יותר, נקיים מאלימות ומגזענות.
הוספת תגובה לכתבה