ידיעה כתובה |

: כלי תקשורת נגד החרם

מדינה נכתב על ידי

היום מתקיימת "ועידת ידיעות אחרונות ו-ynet למאבק בחרם על ישראל". לדבריהם, כבר חצי שנה שהם נאבקים בתנועת ה-BDS בכל הכלים שברשותם. וכעת, מתקיימת בניצוחו של כלי תקשורת מרכזי ועידה שנושאה הוא המאבק ב-BDS.

BDS הוא כינוי לקמפיין ולתנועה הפועלת למען חרם אקדמי, תרבותי וכמובן, כלכלי נגד ישראל. קמפיין ה-BDS קורא לסיום הכיבוש, שוויון זכויות לפלסטינים אזרחי ישראל וקיום זכות השיבה לפליטים. לא מדובר בתנועה ממוסדת אלא במספר רב של ארגונים בעלי מכנה משותף.

ההתנגדות ל-BDS נתפשת כמובנת מאליה בישראל. היא כל כך ברורה, עד ש-ynet ו"ידיעות אחרונות", שני גופי תקשורת מרכזיים, מארגנים ועידה שלא עוסקת בשאלת ה-BDS, טוב או רע, אלא במאבק בקמפיין. אבל מה הבעיה בכך? הרי ניתן לטעון כי גם אנחנו, בטלוויזיה החברתית, מביעות ומביעים עמדה ברורה בנושאים פוליטיים. לכל מי שנכנס לאתר או לעמוד הפייסבוק שלנו ברור כי אנחנו מעוניינים לקחת חלק במאבק נגד הכיבוש. אך באתר הטלוויזיה החברתית נכתב: "הטלוויזיה החברתית שייכת לקהילת ארגוני זכויות האדם וארגוני השינוי החברתי בישראל, מזוהה עמם ופועלת עימם לקידום מטרות משותפות. הטלוויזיה החברתית מבקרת את הסדר החברתי הקיים בישראל, סדר יום מיליטריסטי ושוביניסטי שמיצר פתרונות כוחניים בכל תחום ורואה את המציאות בחלוקה של "הם ואנחנו", סדר יום שנקבע ע"י אליטה הנשלטת ע"י מספר משפחות בעלות הון." בנוסף, בין קהלי היעד של הטלוויזיה החברתית מצויין באופן מפורש "קהל בעל תפישת עולם של 'מרכז שמאלה'".

בניגוד לכך, באתר ynet נכתב: "האתר פועל על-פי עקרונות יסוד אתיים ומקצועיים: מהימנות עיתונאית ותכנית ראשונה במעלה, אמינות ואיכות, איזון והיעדר כל משוא פנים פוליטי או אידיאולוגי."

כאמור, הארגונים המקיימים את הועידה נתפשים כגופי תקשורת אובייקטיביים ומרכזיים. כאשר הם מארגנים ועידה בנושא המאבק בתנועת ה-BDS, משתמע מכך שגם כאן מדובר בנושא אובייקטיבי לחלוטין המשותף לכולנו. הבעיה אינה בנקיטת עמדה, אלא ביצירת תדמית של חזית מאוחדת נגד אוייב משותף.

בפסטיבל המאבק בחרם לא משתתפת רק התקשורת, גם נשיא המדינה התבטא בנושא. "נפגשתי הבוקר עם נציגי המיזם 'לב העולם' אשר מסייע לעסקים קטנים ביהודה ושומרון, המתמודדים עם החרם הכלכלי, למצוא לקוחות ולמכור להם מטוב הארץ. אחד הדברים החשובים ליצירת שלום בינינו לשכנינו, הוא יצירת אמון והיכולת לשתף פעולה. המפעלים המשותפים שבהם יהודים וערבים עובדים יחד, הם דוגמה ליצירת האמון הזה והחרמתם נובעת מרצון לפגוע בישראל ולהטיל ספק בשאלת קיומה. כפי שאמרה לי הגב' אריאנה קלוס מהולנד, לקוחת המיזם 'לב העולם': "במקום לסמן מוצרים מתוצרת יהודית, אירופה צריכה לתמוך במדינת ישראל, לא לצייר אותה באופן שטני. יש אנשים רבים באירופה וברחבי העולם שאוהבים את ישראל ומתנגדים לכל צורה של חרמות", כתב נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בעמוד הפייסבוק שלו.

האם הדו-קיום הזה, השטחי לדעתי, שבו יהודים וערבים עובדים ביחד ביהודה ושומרון הוא מה שיביא לשוויון אמיתי עבור כלל תושבי המדינה?

  • צפו בכתבה "על הבמה מול החרם":

על הבמה מול החרם (לדף הכתבה »)(Available in English, French)

החרם על ישראל וסימון מוצריה אמנם בכותרות, אך אחד המוצרים שכבר שנים מוחרם בעולם, הוא התרבות הישראלית. אמנים ישראלים רבים עומדים לבדם על הבמה הבינלאומית וסופגים הפגנות וחרמות בשל השתייכותם למדינת ישראל. מבחינת תנועת ה-BDS, אמן ישראלי על הבמה מייצג את ישראל הכובשת, השוללת זכויות מהפלסטינים. לראיון ברדיו כל השלום על כתבה זו.
הופק ע"י: | עלה ב: 22/02/2016

אני כן מאמינה בלחץ בינלאומי על מדינת ישראל. אני חושבת שהכיבוש אינו עניינם של אזרחי ישראל בלבד, ראשית משום שאנו חיות וחיים בעולם שהופך לכפר גלובלי ושנית בגלל העובדה הפשוטה והברורה שהכיבוש לא משפיע רק על אזרחי ישראל אלא גם ובעיקר על בני אדם רבים שאינם אזרחים. עם זאת, יכול להיות שתנועת ה-BDS אכן משתמשת ברטוריקה אלימה. אריק עשת, מנהל תיאטרון האינקובטור שבוטלה השתתפותו בפסטיבל הפרינג' בסקוטלנד בעקבות פעילות של אנשי BDS: "יש להם חופש דיבור, הם יכולים להפגין, הם לא צריכים להחרים. הם אלימים ברטוריקה שלהם והם אלימים באקט שלהם. חרם זה דבר אגרסיבי."

חלק מפעולות ה-BDS אכן בעייתיות לדעתי. אבל גם על "שוברים שתיקה" יש לי ביקורת לעיתים משום שהם לא נוקטים עמדה נחרצת מספיק בתחום הסרבנות. על הרבה ארגוני שמאל יש לי ביקורת אך זה לא הופך את הפעילות שלהם לפחות חשובה ומשמעותית. אני לא אתמוך בכנס נגדם משום שהם לא הבעיה, הם מנסים להיות חלק מהפתרון. הבעיה היא המלחמה והכיבוש ולא התדמית הציבורית או הנזק הכלכלי שהמתנגדים לכיבוש מסבים לישראל.

 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו תגובה אחת באתר

  1. מנסה לשרוד 29 במרץ, 2016  בשעה 0:29

    קנאי שמאל כופים עלינו מלחמה. זה פלילי
    |
    לדעתי, כל פעילות שמחלישה את האיתנות האסטרטגית של המדינה (למשל, חרם כלכלי שפוגע בהכנסות המדינה ממסים ובתקציב הבטחון) מדרבנת את האויב לנצל את החולשה ולעשות פעולות איבה, מקטנות ועד גדולות. לפיכך, פעילות פוליטית למען חרם כלכלי וכיו"ב היא בגדר גרימת מלחמה.
    חוק העונשין ס' 98 אוסר על אדם פרטי לעשות "בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך [לפעולה צבאית] ".
    ^
    אני מחבר איסור פלילי זה לשני דברים: א. "כלל הצפיות" בפלילים, לענין "כוונה": "רואים אדם כמתכוון לתוצאות הצפויות של מעשיו", ב. ההנחה המקובלת במסגרת האמנה החברתית שקימת ביסוד המשטר הדמוקרטי מניחה שהחלטותיו של השלטון הנבחר הן ההחלטות אשר לכל צרך מעשי רואים אותן כבעלות הסכוי הנמוך ביותר להיות שגויות, לרבות בשאלה מה ימנע מלחמה, לפיכך נסיון לסכלן הוא נסיון לגרום מלחמה.
    מחבור דברים אלה יוצא, לעניות דעתי, שפעילות כנ"ל היא בגדר עברת "בגידה" כבס' 98 (בנפרד מבגידה ע"י סיוע לאויב כבס' 99).
    |
    השמאל הקיצוני טוען שפעילותם נגד כלכלת ישראל לגיטימית כמו הפעילות שנעשתה בזמן האפרטהייד לפגיעה בדרום-אפריקה. זה לא נכון. בדרום-אפריקה פעילות כזאת לא היתה יכולה לגרום מלחמה. יחי ההבדל (ונחיה).

  כתבות ווידאו שחבל לפספס