תנועת גוש שלום פרסמה היום (27.3.16) פרויקט מחקר הממפה את המוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק ומציג את התהליכים והשינויים שחלו בשנים האחרונות במפעלים והעסקים הפועלים בהתנחלויות. המחקר הוא פרי עבודתם של מתנדבי התנועה, אשר מיפו, בדקו וציירו תמונת מצב עדכנית של אופני ההתמודדות של העסקים הפועלים מעבר לקו הירוק עם המצב הפוליטי המשתנה.
המצב הפוליטי מעמיד את העסקים בסיטואציה בה הם חווים מתחים אידאולוגיים והתחזקות ההתנגדות הבינלאומית להתנחלויות, כגון סימון מוצריהם באיחוד האירופי והפגנות ומחאות נגד מוצרי התנחלות בארצות שונות בעולם. מפעלים בהתנחלויות מגיבים בעיקר בשלוש צורות שונות: חלקם עוזבים את השטחים הכבושים ומתמקמים בתוך תחומי הקו הירוק, חלקם נוקטים בשיטות שונות של הטעית הצרכנים, וחלקם מתבצרים בעמדה לאומנית של גאווה ב"עבודה עברית".
מפעלים שעזבו את ההתנחלויות או נסגרו
בשנים האחרונות היו כמה מקרים בולטים של מפעלים שהיו ממוקמים בהתנחלויות (במיוחד באזור התעשיה ברקן) ועברו לתחומי הקו הירוק, לא פעם בהקשר של יצירת קשרים בינלאומיים או רכישת המפעל בידי חברה בינלאומית. דוגמאות בולטות הן: יינות ברקן, מנעולי ירדני, מולטילוק, בייגל אנד בייגל, ולאחרונה סודה סטרים שעברה מאזור מישור אדומים לנגב, לאחר נסיון בלתי מוצלח לקיים מסע תעמולה בכיכוב השחקנית סקארלט ג'והנסון, ובעקבותיה חברת הקוסמטיקה "אהבה" שהודיעה על מעבר מהתנחלות מצפה שלם לקיבוץ עין גדי בתוך הקו הירוק.
מם שהופיע ברשתות חברתיות לאחר השתתפות סקרלט ג'והנסון בפרסומת לסודה סטרים
טשטוש והטעיה על מקום המפעלים
מפעלים וחברות רבים הנמצאים בהתנחלויות מנסים להסתיר או לטשטש את מקום המצאם – במיוחד מפעלים העוסקים ביצוא לחו"ל או מקיימים קשרים בינלאומיים אחרים. המידע המופיע באתרי האינטרנט של החברות, בפרסומות שלהן בעיתונות ועל אריזות המוצרים הוא לא פעם חסר או מטעה. מפעלים רבים מוסרים שתי כתובות, אחת בהתנחלות ואחת בתוך הקו הירוק, בצורה המקשה לאתר את מיקומם האמיתי.
חברות כמו חברת ייצור השמיכות "פריד", רשת הרהיטים "ביתילי", מפעל "כתר פלסטיק" ואחרים לא מזכירים בשום מקום את מקום הייצור של מוצריהן. חברות אחרות מסוות את מקור המוצר באמצעות "קוד יצרן", כמו חברת "ג'נרל מילס בע"מ" יצרנית מוצרי "פילסבורי". על אריזות תמר מג'הול של חברת "נהר הירדן", שמקורן מבקעת הירדן המשווקות בחו"ל אין כל אזכור למקום הייצור, ורק בישראל יש מדבקה בעברית ממנה ניתן לשחזר את מקור המוצר.
"עבודה עברית" ועובדים פלסטינים
מאז 1967 מקיימת מדינת ישראל שליטה על הכלכלה הפלסטינית. מדיניות הפיתוח הכלכלי, המיסוי, המכסים, היצוא והיבוא מנוהלת בידי ממשלת ישראל על פי אינטרסים כלכליים של ישראל, מבלי שלפלסטינים תהיה יכולת להשפיע. גם רצועת עזה ממנה מדינת ישראל "התנתקה" עדיין נכללת במסגרת "מעטפת המכס" ומהווה שוק שבוי אשר מן היצוא אליו מפיקות חברות ישראליות רווחים ניכרים. חלק מן התלות הכלכלית שכפתה מדינת ישראל על הפלסטינים היא המצב בו עובדים פלסטינים רבים נאלצים למצוא מקומות עבודה באזורי התעשיה ההתנחלותיים, ומשמשים שם כמקור לכח עבודה זול. עסקים רבים הפועלים בהתנחלויות מעידים על עצמם בהדגשה כי כמדיניות הם אינם מעסיקים עובדים ערבים. זאת בדרך כלל תחת הביטוי "עבודה עברית", ולעיתים בצורה בוטה יותר כמו "העבודה מתבצעת ע"י עובדים יהודיים בלבד".
אדם קלר, דובר תנועת גוש שלום: "ניתן לזהות כי מפעלים גדולים ובעלי קשרים בינלאומיים מבינים כי מיקום מפעליהם בהתנחלויות בשטח כבוש הנמצא במוקד מחלוקת בינלאומית עמוקה מהווה מכשול רציני יותר ויותר. בלי קשר לעמדות פוליטיות, השיקול העסקי הטהור מכתיב לאנשי עסקים כאלה לעזוב את השטחים הכבושים ולהעביר את מפעליהם לתחומי הקו הירוק. ואילו מפעלים ועסקים קטנים יותר ממשיכים לפעול מעבר לקו הירוק תוך ניסיונות הטעיית הצרכנים, במיוחד מחוץ לארץ. גם לצרכן הישראלי אין כלים לבדוק את מקור המוצרים אותם הוא רוכש, ורשימת המוצרים שמיפה המחקר יכולה לשמש אותו בבואו לקבל החלטה צרכנית מושכלת לפי שיקול דעתו האישית."
