"אין גרוע מלפגוש את השכן שתקף את ילדתך בפינת הרחוב, כי לא ידעת שקיבל חופשה מהכלא".
היום (20/01/16) הונחה על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק "זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001". החוק הקיים מקנה זכויות לנפגעי עבירות בכלל ונפגעי עבירות מין ואלימות קשות במיוחד ומחייב את רשויות המדינה (משטרה, פרקליטות, שב"ס ועוד) לפעול להפעלת זכויות אלה. החוק הקיים מגדיר את העקרונות החשובים, אך יישומו הפרקטית לוקה בחסר. אחרי שאישה או אדם שנפגע/ה מאלימות (מינית או פיזית) מגיש/ה תלונה, המדינה מטפלת בפוגע והנפגע/ת הופכתת לעד/ה בתהליך. אין לה/לו מעמד פורמלי מעבר לכך. כאשר זקוקים לו או לה ,היא/הוא מוזמנ/ת להיחקר או להעיד.
חוק זכויות נפגעי עבירה הקיים ניסה להקנות לנפגע/ת זכויות: הממסד חייב להגן וליידע ולעדכן אותה, אם מתכוונים לסגור הסדר טיעון, יש לשאול לדעתה של הנפגעת (אך אין חובה לקבל את דעתה) וכאשר העבריין שהורשע ונשלח למאסר עומד לצאת לחופשה או לקבל שליש, זכותה של הנפגעת להביע את עמדתה בנושא.
המצב בפועל דווקא שונה, נפגעי עבירה רבים מתקשים לשמור על קשר ממושך עם הממסד ועם הזמן הוא פשוט הולך לאיבוד. הקשיים נובעים בין היתר מהשפה הרשמית והמשפטית בה מתקיים לרוב קשר זה, שפה שלא תמיד מובנת לנפעים. נוסף לכך הקשר גם מתנתק לעיתים קרובות עקב שינוי כתובת המגורים, מס' הטלפון או מקום העבודה של הנפעים.
חשוב להדגיש כי ניתוק קשר זה יכול לגרום להשלכות טראומטיות מאוד לנפגעים שעלולים להתקל בתוקף שלהם בפינת הרחוב, כי הוא בדיוק יצא לחופשה מבית הסוהר או לגלות שהשכן שפגע בילד חזר להתגורר בבניין ממול אחרי שהורידו לו שליש.
מטרת התיקון המוצע לחוק היא, בין היתר, לפתור בעיה זו ע"י מתן אפשרות לארגוני סיוע, כמו למשל מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית או ארגונים שמספקים עזרה למשפחות נרצחים, לקבל את המידע עבור הנפגעים והנפגעות (או בני משפחותיהם), לעקוב אחריו ולעדכן אותם. אנשי המקצוע בארגונים הנ"ל הם בעלי ידע וניסיון רב בתחום, כמו גם בעלי קשרים במוסדות השונים, לכן להם יהיה קל יותר לקבל מידע זה ולעדכן את הנפגעים אם ירצו בכך. גם מבחינה רגשית, לרוב, לנפגעי ונפגעות עבירה קל יותר לשמור על קשר עם גורם אחד, מוכר, שאיתו בנו יחסי אמון, מאשר עם גורם ממסדי גדול דוגמת השב"ס.
בסופו של דבר, אם יעבור, אמור תיקון החוק להטיב הן עם נפגעי ונפגעות העבירה והן להקל על הממסד בשמירה על הקשר עמם לאורך זמן.
