דוח: דו"ח מצב המדינה

"במה יעסקו צעירים בעוד עשרים שנה, לאחר שהמקצועות שהם מועסקים בהם כיום יהפכו לממוחשבים"? כך שואלת חוקרת ממרכז טאוב, שביט מדהלה-בריק, במסגרת מחקר מקיף על המצב הכלכלי במדינה.

כ-40% מהתעסוקה בישראל היא במקצועות שנמצאים בסיכון גבוה לעבור תהליך מחשוב בשני העשורים הקרובים. מגמה שמתרחשת במספר מדינות מפותחות ומאיימת על יציבות הכלכלה ועל פרנסתם של מיליוני עובדים.

על פי המחקר של מרכז טאוב מקצועות כמו כלכלנים, היסטוריונים ונהגי אוטובוס נמצאים בסבירות בינונית למחשוב, ומקצועות כמו רופאים, עובדים סוציאליים, כוריאוגרפים ופסיכולוגים מוגדרים בסיכון נמוך.
רבים מהמועסקים במקצועות בסיכון גבוה למחשוב הם בעלי שכר נמוך וללא השכלה אקדמאית. על פי המחקר מגמות האוטומציה והמיחשוב יפגעו בראשונה בעובדים צעירים, ברובם לא יהודים, אשר  עובדים בעיקר בתחומי הבנייה והתעשייה. בשני העשורים האחרונים כבר ניכרה השפעתו של תהליך המחשוב, ונרשמה ירידה בכמות שעות העבודה וכמות העובדים במקצועות עם סיכון גבוה למיחשוב. כך למשל, בין 1995 ל-2011 ירד ב-38% שיעור התעסוקה היחסי של מסגרים, פחחים, נפחים ורתכים. על פי המחקר רוב העובדים הללו, עוברים לעבוד בתחום השירותים.

באמת יקר לחיות פה, אנחנו לא מדמיינים

המחקר שנערך במרכז טאוב מתמודד עם השאלה "האם יקר לחיות בישראל", ומחזק את התחושה הרווחת שהציתה תנועות מחאה בשנים האחרונות. מחירי הצריכה בישראל גבוהים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות כאשר מביאים בחשבון את ההכנסה לנפש בישראל. המחקר מראה כי תוצאה זו עקבית לפחות מאז תחילת שנות התשעים, ואינה ביטוי אך ורק של השקל החזק בשנים האחרונות תוצאה זו ייחודית כמעט רק לישראל, וניתן לראות בה ראיה תומכת לכך שמחירי הצריכה בישראל גבוהים יחסית ליתר המדינות המפותחות זה שנים רבות, כאשר מביאים בחשבון שרמת ההכנסה במדינה נמוכה יחסית. בבחינת רמת המחירים לפי רכיבי הצריכה השונים ניכרת עליית מחירים מהירה בענף המזון, לצד עלייה תואמת בשולי הרווח בענף. מבצעי המחקר מספרים כי במוצרי צריכה אחרים כגון ביגוד והנעלה, נרשמה ירידת מחירים משמעותית והם קושרים זאת לעובדה שמוצרים אלו נחשפו לייבוא במהלך שנות התשעים מה שהגביר את התחרות במשק.

מה מצב הצעירים?

שיעור הסטודנטים מבין גילאי 34–18 עלה מ-9% בשנת 1995 ל-15% בשנת 2011. עיקר הגידול הוא של סטודנטים במכללות אקדמיות. בעשור האחרון מספרם של הסטודנטים באוניברסיטאות נמצא במגמת ירידה, ונכון ל-2014 עומד על 65,000 סטודנטים (לעומת 96,000 במכללות). הנתונים מראים שבשנים האחרונות חלה האטה בגידול בשיעור הסטודנטים שנרשמים למוסדות להשכלה גבוהה. נשים צעירות משכילות יותר מגברים צעירים, גם בקרב החברה הערבית וגם בקרב החברה היהודית.

מספר הסטודנטים (היהודים) אשר עובדים במהלך לימודיהם עלה בשני העשורים האחרונים ועומד כיום על 65% מכלל הסטודנטים. מעל 55% מהסטודנטים היהודים המועסקים עובדים במשרות חלקיות בשלוש השנים הראשונות ללימודיהם, וחלק גדול מהם מועסקים בענפי המכירות והשירותים. נראה אפוא שלפחות בשנים הראשונות ללימודיהם הם כמעט אינם צוברים ניסיון תעסוקתי רלוונטי שיעזור להם בקריירה העתידית, אלא עובדים כדי להתפרנס.

עליית מחיר הדירות וההשתלבות מאוחרת בשוק העבודה הובילו לכך שמשנת 2005 חלה עלייה בשיעור גילאי 28–22 אשר מתגוררים עם הוריהם. בין השנים 2014–2003 צנח שיעור הזוגות הנשואים בגילי 30–25 הגרים בדירה בבעלותם ב-19 נקודות אחוז, ועמד על 44% בלבד. ירידה זו משתלבת עם דחיית מועד תחילת הלימודים והחלה לפני עליית מחירי הדיור. באותן שנים שיעור הזוגות הנשואים בגילי 34–31 הגרים בדירה בבעלותם ירד בשיעור של 12 נקודות אחוז, ועמד על 60%. במקרה זה מרבית הירידה חלה לאחר תחילת עליית מחירי הדיור.

עוני ואי-שוויון

חוקר מרכז טאוב חיים בלייך מצא כי כאשר מתמקדים במשקי בית שבראשם עומד מפרנס בגילאי 59 ומטה, ממדי העוני ואי השוויון בישראל רחבים ביותר ביחס למדינות המפותחות, גם בהכנסות כלכליות וגם בהכנסות פנויות.

על פי החוקרים אחת הסיבות לכך שההוצאה הציבורית בישראל נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות ושתקבולי המס הכולל הם בין הנמוכים במדינות המפותחות (כאחוז מהתמ"ג). לקשר הבלתי נפרד בין תקבולי המס להוצאה הציבורית יש השלכות מהותיות על יכולת צמצום הפערים בישראל. אי לכך, יש חשיבות עליונה לכך שהדיון הציבורי בנושא יתמקד במקורות התקציב ובשימושיו יחד, ולא בכל רכיב בנפרד.

מהמחקר של מרכז טאוב עולה כי שיעורי התעסוקה בקרב גילאי 59–15 בישראל עלו, ופערי התעסוקה בינה ובין ממוצע ה-OECD הצטמצמו. עם זאת, באותה תקופה ממדי העוני בהכנסות הפנויות עלו בקרב משפחות הכוללות מפרנסים בקבוצת הגיל.

 כ-20% מהפרטים בגילי הפרישה בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסות פנויות, לעומת 12% בממוצע ב-OECD. לעומת זאת, ההכנסה מפנסיה (ציבורית ופרטית כאחד) בישראל לפרט מבוגר (כאחוז מהתוצר לנפש) אינה נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות. נתונים אלו משקפים פערים גבוהים בהכנסות בין הפרטים באוכלוסייה המבוגרת בישראל. 

הוצאה ציבורית נמוכה על רווחה

ההוצאה הציבורית על רווחה עמדה על כ-86 מיליארד שקלים ב-2014. סכום זה נמצא במגמת גידול אטית מאז אמצע העשור הקודם, בעיקר עקב גידול בקצבאות המיועדות לאוכלוסיית הקשישים. עם זאת, במקביל חלה ירידה בהוצאה על תחומי הרווחה החברתית.

מעונות יום וטיפול בגיל הרך היה נושא שדובר רבות בוועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית. בתקציב אגף מעונות יום ומשפחתונים במשרד הכלכלה חלה עלייה של כ-57% בין השנים 2014–2010, וב-2014 עמדה ההוצאה בתחום זה על כמיליארד שקלים.

חלה ירידה חדה במספר מקבלי קצבת הבטחת הכנסה: משיא של 158,000 משפחות בשנת 2003 ל-103,000 משפחות בשנת 2014. ירידה זו נובעת הן מגידול בשיעור התעסוקה והן משינויים בתנאי הזכאות לתכנית. במספר משקי הבית הזכאים לקצבת ילדים חל גידול ניכר, אך במקביל חלה ירידה חדה בערך הקצבה, לעתים עד כדי מחצית הסכום המוענק למשפחה.

  הסללה בחינוך

החינוך התיכוני בישראל מציע ללומדים בו ארבעה מסלולים עיקריים. המסלול המרכזי, שבו לומדים רוב התלמידים, הוא המסלול העיוני (%60). במקביל אליו קיימים שלושה מסלולים טכנולוגיים: המסלול ההנדסי היוקרתי, שבו לומדים 15% מכלל תלמידי התיכון, ושני מסלולים הנחשבים יוקרתיים פחות – המסלול הטכנולוגי (16%) והמסלול המקצועי (10%). למרות השינויים שחלו בהסללה לאורך השנים, גורמים חברתיים-כלכליים עודם משפיעים על התמיינות התלמידים למסלולי לימוד בתיכון.

בקרב יהודים, לימודים במסלול הטכנולוגי והמקצועי נפוצים יותר בקרב תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ומרקע לימודי חלש יחסית. בקרב הציבור הערבי חלה דווקא עלייה בביקוש לחינוך טכנולוגי, שנתפס כמתאים יותר לתלמידים העשויים לנשור מהמסלולים העיוניים. המחקר של מרכז טאוב מראה כי שיעור הזכאים הגבוה ביותר לתעודת בגרות נרשם במסלול ההנדסי (82%). במסלול העיוני השיעור עומד על 70%, ובמסלול המקצועי רק 40% מסיימים את לימודיהם כשברשותם תעודת בגרות. רק כ-12% מהתלמידים עוברים בין המסלולים בין כיתה י' לכיתה י"ב, משמע עבור רוב התלמידים ההסללה בכיתה י' היא קבועה.

שיעורי הנשירה מהלימודים במסלול הטכנולוגי (5.5%) והמקצועי (5.2%) גבוהים משמעותית לעומת המסלול העיוני (2.9%) וההנדסי (1.4%).

נטל המס- העשירים משלמים פחות והעניים יותר

מדיניות המסים בשנים 2003 עד 2011 היטיבה בעיקר עם משקי הבית בשלושת העשירונים העליונים, ותרמה להגדלת הפערים בהכנסה נטו ולתחושת השחיקה של מעמד הביניים. משקי בית בעשירונים 1 עד 5 נהנו בתקופה זו מהקלה של 430–130 שקל לחודש בנטל המס, ואילו עבור משקי הבית בעשירונים 10–8 ירדו תשלומי המסים ב-800–2,500 שקלים לחודש..

ב-2011 נטל המס הישיר (המס המוטל על הכנסה כאחוז מתוך ההכנסה ברוטו) היה נמוך יותר מאשר ב-2003 בקרב כלל העשירונים, אך באופן טבעי משקי הבית העשירים יותר נהנו מהפחתה גדולה יותר, מכיוון שהם משלמים את רוב מסי ההכנסה.

עובדי קבלן בישראל

מספר עובדי קבלן השירות עלה ביותר מפי שניים משנת 2000 עד 2011, ומנגד חלה ירידה של למעלה מ-50% במספר עובדי קבלן כוח האדם.

שיעור העולים בקרב עובדי קבלן השירות ירד מעט בין השנים 2000 ל-2011, אולם גם בסוף התקופה נותר גבוה (61.5%). לעומת זאת, באותה תקופה ירד שיעור העולים בקרב כלל המועסקים מ-41% ל-32%. גם שיעור הנשים בקרב עובדי קבלן השירות ירד לעומת תחילת העשור הקודם, אך ב-2011 הוא עדיין היה גבוה מאשר בקרב כלל המועסקים (57.4% לעומת 45.4%, בהתאמה).

אי השוויון במערכת החינוך: מי מתנגד ומי נהנה מהפערים?

המתווה הנוכחי לקביעת התקציב המועבר לבתי הספר אמור להיות דיפרנציאלי, אולם בפועל הוא אינו משנה את שיטת התקצוב הקיימת, שבמסגרתה רק חלק קטן מהמשאבים מוקדש להעדפה מתקנת, ואינו כולל תוספת שעות רחבה מספיק שתסייע לצמצם את הפערים בין האוכלוסיות השונות.

ההחלטה על הוספת סייעת שנייה בגני טרום חובה שבהם יותר מ-30 תלמידים נעשתה באופן גורף לכלל היישובים, ללא התחשבות באפיוני אוכלוסיית הילדים. אפילו הסבסוד הגבוה יותר לרשויות החלשות מבחינה סוציו-אקונומית, שנכלל בהחלטה המקורית, בוטל בלחץ הרשויות האחרות.

"מחאת הסרדינים" לצמצום גודל כיתות הלימוד התרחשה בעיקר בשכונות מבוססות במרכז הארץ, ובעקבותיה הוחלט להקצות משאבים לצמצום הדרגתי של כלל הכיתות בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים. גם מהחלטה זו ייהנו בעיקר השכבות המבוססות, שכן תלמידים הלומדים בבתי ספר ממעמד סוציו- אקונומי נמוך (בעיקר ערבים וחרדים בערים בעלות אוכלוסייה חרדית גדולה), שהצפיפות בכיתותיהם היא הגבוהה ביותר, ממילא היו אמורים להיכלל בתכנית לצמצום כיתות לפי רמה סוציו-אקונומית.

בתי הספר הנוצריים מוגדרים כ"מוכרים שאינם רשמיים", ומתוקצבים ב-75% מתקציב בתי הספר הרשמיים. בתחילת השנה שבתו מוסדות אלו בדרישה להשוואת תקציבם לבתי ספר ברשתות החרדיות "מעיין החינוך התורני" ו"החינוך העצמאי", הנמצאים באותו מעמד משפטי אולם מקבלים תקצוב מלא. לטענת נחום בלס, חוקר חינוך במרכז טאוב, מאבקם עלול ליצור תקדים שיחליש את החינוך הציבורי. התקצוב השונה הוא אחד האמצעים שבהם נוקט משרד החינוך כדי לחזק את בתי הספר הציבוריים, שבניגוד למוסדות פרטיים מסוימים אינם מציבים דרישות קבלה ונדרשים לעמוד בתכנית לימוד רשמית. אם תתקבל דרישתם של בתי הספר הנוצריים לתקצוב מלא, יוסרו המחסומים בפני פתיחת בתי ספר פרטיים נוספים – דבר שיגביר את הקיטוב במערכת החינוך.

לדו"ח המלא