דעה: "אמנות החופש"

בתאריך 25.11.15, יערך כנס בנושא חופש ביטוי אמנותי בשיתוף האגודה לזכויות האזרח. מנכ"לית האגודה מביעה דאגה מכך שסטודנטים הנמצאים בתחילת דרכם האמנותית כבר מודאגים מצנזורה. יכול להיות שדווקא ההצלחה של אמנות ביקורתית יכולה להביא לצנזורה עצמית? 

בקיץ האחרון הייתי בסיור גרפיטי במזרח לונדון. המדריכה דיברה על כך שעם השנים אמנות הרחוב עזרה לפיתוח של מזרח העיר ועל כך שנוצרו שיתופי פעולה בין בעלי עסקים לבין אמני ואמניות גרפיטי. בעלי עסקים מבקשים מאמנים לצייר על קירות הבניינים. חלק מציורי הגרפיטי כבר הפכו להיות פרסומות. אחת השאלות שהמדריכה העלתה וליוותה אותנו במשך הסיור היא – מה קורה לאמנות הרחוב המחתרתית במהותה כאשר היא מתמסדת? ואני שואלת את עצמי האם למרות הכל, אנחנו משלמות ומשלימים מחיר על שיפור המצב. הרי התבססות של אמנות הרחוב היא דבר חיובי, היא משרה על הרחוב ספונטניות ודינאמיות, מתאימה אותו לחיים ומחזירה אותו לידיים שלנו, לציבור. אבל האם אמנות רחוב חוקית וממוסדת מאבדת מהביקורתיות שלה והופכת לעוד קישוט צבעוני? אמנים באמת יוצרים את מה שהם מאמינים בו או שהם מעגלים פינות ומפשטים מסרים על מנת שבעלי עסקים יהיו מעוניינים בציורים שלהם על קירות העסק? יכול להיות שדווקא בגלל שהיום אמנות הרחוב פופולארית נוצרת מעין צנזורה עצמית של האמנים?

מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, שרון אברהם-ויס, כתבה : "העובדה שסטודנטים כבר בתחילת דרכם האמנותית שואלים שאלות על צנזורה וחופש ביטוי וחשים מודאגים, היא בעיה של כולנו כחברה דמוקרטית". בשבוע הבא, 25.11.15, יתקיים כנס תחת הכותרת "חופש האמנות \ אמנות החופש" בשיתוף האגודה לזכויות האזרח ומכון גתה. בכנס ידונו בשאלה האם יש לשים גבולות לחופש הביטויי באמנות, ואם הדבר יעשה, האם האמנות תישאר אותו הדבר. הדובר המרכזי, גיאורג זסלן, יעסוק בעיקר במצב חופש הביטוי האמנותי בגרמניה.

ובחזרה ללונדון, חלק מהאמנים לא לחלוטין משתפים פעולה עם מיסוד התחום של אמנות הרחוב. בנקסי, אמן רחוב מפורסם ומוערך, לא מבקש רשות לפני שהוא מצייר על קירות. עם זאת, קיר שעליו מופיע ציור של בנקסי מעלה את שווי הנכס באופן משמעותי. אמנם בנקסי מעביר ביקורת רבה בציוריו, בין היתר על המשטרה, אך בסופו של דבר היחס אליהם הוא כאל יצירת אמנות יקרה ולא כאל גרפיטי. הייתה לי תחושה של דיסוננס כשראיתי ציור של בנקסי על קיר כשזכוכית מגנה עליו. אני מרגישה שאמני גרפיטי הופכים להיות עוד סוג של מותג והביקורת מתפספסת שם בפנים. גם אם אמן יעביר ביקורת חודרת, האם הציבור ישים לב אליה?

האם ציור המוגן על ידי זכוכית ומעלה את שווי הנכס בכסף רב עדיין נחשב לאמנות מחתרתית? יכול להיות שאני פשוט לא מעריכה את האהבה הרבה לביקורת בחברה שלנו.