תמלול הכתבה: "אל תשליכני"

כרמלה לוי: לא יכולתי לישון, ולא יכולתי להכין אוכל במטבח הזה. היה נוזל חול, חול היה נוזל לי בתוך האוכל, בתוך המיטה היה נוזל לי חול, לא הייתי יכולה לעשות כלום. ואז שפניתי אליהם, גם לא באו לסדר לי.

מ': הקירות היו גרועים. בגלל שהיה נזילה לא רק מפה, דרך אגב היה גם במקלחת, כל התקרה כמובן הייתה אבודה.

כתבת: סיפורם של כרמלה ו-מ', שהדירות בהם הם שוהים שופצו לאחרונה לאחר מסע מפרך, הוא סיפורם של אלפי קשישים שגרים בדירות לא ראויות למגורים בדיור הציבורי.

קירות מתקלפים, נזילות, הזנחה ואף התעלמות מצד חברות הדיור הציבורי שנושאות באחריות לתחזוקת הדירות. תערוכת פורטרטים "אל תשליכני" ביקשה להעלות מודעות לנושא.

כרמן אלמקייס: הייתה חוויה, להיכנס לבתים שלהם, לראות איך הם חיים באמת, בעיניים, תמיד זה עצוב מחדש לראות אנשים קשישים שחיים בצורה עם בתים מתפרקים.

דני גיגי: היום בסביבות 20 אלף קשישים שממתינים לדיור ציבורי, ולא מתגוררים בדיור ציבורי אלא הם מתגוררים בדירות שכורות. בעצם המדינה נטשה אותם, אמרה להם קחו איזה שהוא סיוע של כמה מאות שקלים, לכו תגורו... לכו תמצאו דירה בשוק החופשי, שזאת הבעיה הכי גדולה.

צילי גרוס: דירות של משרד השיכון זה אומר בניינים שמשרד השיכון בנה, ומתחזק בעיקר דרך חברת "עמידר" אבל גם בזכיינות פרטית ועסקית, זה צד אחד, הצד השני זה משרד הקליטה, ששמה הבעלות היא לחלוטין בעלות עסקית או פרטית, ההשלכה המרכזית של זה, זה סחבת בפתרון בעיות.

כרמלה לוי: לא ידעתי כבר מה לעשות, ישר הייתי צריכה ללכת ל"עמידר", הלכתי ל"עמידר" הוא (המנהל) לא נענה בשאלה שלי, אמר זה לא מעניין אותי אם נפל לך בלוק, זה לא עניין שלי בכלל.

מ': בגלל העובש הזה קיבלתי דלקת ריאות, אושפזתי בבית חולים חודשיים, מורדם ומונשם.

כרמן אלמקייס: ניצולי שואה, שהמדינה מתהדרת ביום השואה, ועושה טקסים ועושה זה... בואו תראו איך הם חיים כאילו עזבו אותי מהטקסים שלכם, תעזרו להם באמת.

צילי גרוס: עמידר כרגע לא מבצעת שיפוצים, מדי פעם היא מוציאה לתקשורת שהיא שיפצה פה, שיפצה שם... לא נעשה ניסיון משמעותי לעבור על הדירות האלה, למפות את הצרכים, ולתקצב את זה בצורה מסודרת.

כתבת: ממשרד השיכון נמסר כי חברת עמידר החדשה רכשה מאז שנת 2015 מעל 2,440 דירות עבור מלאי הדיור הציבורי, ומשקיעה משאבים חסרי תקדים לשיפוץ הדיור הקיים. אבל השאלה היא איך צעדים האלה הקלו על תנאי הדיור ומצוקת הקשישים?

צילי גרוס: קשישים מתמודדים עם חיים מאוד קשים, מצד אחד הם אסירי תודה על העובדה שיש להם בכלל קורת גג, והם מרגישים אשמה ובושה לפנות עם בקשות נוספות. כשהם כבר אוזרים אומץ לפנות, הם זוכים או להתעלמות במקרה הטוב, או לזלזול במקרה רע.

כרמלה לוי: יש נרקומן בבלוק שלי, 15 שנה הוא פגע בי. רצוף פגע בי. פיזית, ממש פיזית פגע בי, פיזית ממש פיזית. בגלל הנרקומן, אני הלכתי לעמידר, וביקשתי שאני רוצה לעבור לעפולה, והם לא רצו להעביר אותי. זה 15 שנה אני רצה בשביל הדבר הזה ועוד לא, הכל עשיתי, וזה לא עזר לי בכלל.

מ': עכשיו קודם כל הוא (הקשיש) לא יודע לאן לפנות, איך לפנות, מה זכויותיו, מה לא זכויותיו, אבל אם היה מנגנון, אז יכול להיות שאפשר לשפר את המצב הרבה יותר.

דני גיגי: דווקא התוכנית של גלנט במובן הזה היא הייתה תכנית חדשנית, כי היא באה ואמרה צריך 7,500 דירות דיור ציבורי כל שנה, צריך לעשות את זה בטווח של ה-10 שנים הקרובות, צריך לדאוג שהדירות האלה יהיו דירות חדשות, ודירות משופצות, ומשוקמות והכל. בפועל מה שקרה זה שפשוט לא אימצו את התכנית.

כתבת: בעוד דני מ"פורום דיור ציבורי" טוען שאין תכנית מובנית לדיור הציבורי, משרד הבינוי והשיכון מסר:

אנו מובילים יחד עם הסוכנות היהודית בימים אלו את בנייתן של כ-2650 יחידות דיור נוספות לבתי דיור הציבורי לגיל הזהב. מדובר על תוספת של למעלה מ-20% למלאי הדירות בבתי גיל הזהב.

דני גיגי: אנחנו באים בדרישה לשר השיכון הקודם יואב גלנט, שהוא זה שיצר את התכנית, לבוא וללחוץ על הממשלה החדשה לקדם את התכנית הזאתי, זה תכנית שלו, הוא ממוקם מאוד גבוה בליכוד, יש לו אפשרות לקדם את זה. אנחנו לוחצים גם על חברי כנסת אחרים, וחברי ממשלה אחרים.

כרמלה לוי: לעבור את זה לבד זה  מאוד קשה לבן אדם כמו שאני. אני חזקה מאוד, והתגברתי על כל המשימות האלה אני. התגברתי על כל המשימות. אני כבר יודעת מה אני יכולה לעשות ומה אני לא יכולה לעשות, וזהו.

סוף תמלול הכתבה: "אל תשליכני"
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס