לעיתים תופעות קטנות הן שמוכיחות את המצב הכללי. לאחרונה נתקלתי בתמונה של חברות הכנסת לאחר הפלת הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך בה הוסף הכיתוב "סייל במשביר!".
צילום מסך מתוך פייסבוק.
בבוקר ובערב, בעבודה ובבית, בטלוויזיה ובאינטרנט אנחנו נתקלות במגוון ביטויים של שוביניזם. אף על פי כן, הייתי רוצה להתעכב כאן על משהו קטן ושולי שלכאורה לא ראוי להתייחס אליו, המם הזה. על מנת לקבל הקשר בסיסי: התמונה המקורית היא חלק מסרטון שהופץ בימים האחרונים באינטרנט וברשתות החברתיות בו ניתן לראות מספר חברות כנסת שמחות לאחר שהאופוזיציה הפילה את הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך. אני אעזוב את שאלת חזקת הגיל הרך ואת ההצעה שנדחתה מכיוון שיש כאן דוגמא נהדרת ליחס לנשים במדינה שלנו.
מה אנחנו רואות בתמונה? חברות כנסת, כלומר, חלק ממאה ועשרים האנשים שנבחרו על מנת להעביר חוקים ולשנות מציאות (או לפחות לנסות). הן חלק מ-31 חברות הכנסת (לעומת 89 חברי הכנסת). מדובר בנשים שהצליחו לפלס לעצמן דרך בשלטון, שעד לפני זמן לא רב היה נחלתם של גברים בלבד. הן עשו זאת למרות השוביניזם והסקסיזם שהמערכת עדיין נגועה בהם, על אף תקרת הזכוכית. הן שמחות, מתלהבות, קופצות ומוחאות כפיים לאחר שהתנגדותן לביטול חוק צלחה. אבל ממה קבוצה של נשים יכולה להתלהב? מקניות כמובן. וכך חזרנו שוב אחורה, נשים לא מחוקקות חוקים, הן עושות קניות. הן עדר שנוהר אחרי מבצעים ופרסומות.
ובמקביל, לראשונה בקנדה, יש מספר שוה של שרות ושרים. ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה הרכיב ממשלה עם ייצוג מגדרי שיוויוני. לאחר ההשבעה אמר טרודו לעיתונאים: "זהו עונג עצום עבורי להציג לקנדה היום ממשלה שנראית כמו קנדה." וכשנשאל מה הסיבה שבגללה היה לו חשוב להשוות בין מספר השרות והשרים ענה: "משום שזו שנת 2015".
והאבסורד הוא שזה לא כל כך פשוט. זו שנת 2015 ואנחנו מחשיבות ומחשיבים את עצמנו מתקדמים ונאורים. אבל אני לא מאמינה שבעולם כולו יש מדינה אחת שיכולה להגיד שהגיעה לשיוויון מגדרי. לשם ההשוואה, בישראל, כאמור, רק 31 מתוך 120 חברי וחברות הכנסת הן נשים. ובממשלה שלנו יש שלוש שרות בלבד: גילה גמליאל, מירי רגב ואיילת שקד.
פוליטיקאיות מתמודדות לא רק עם התפקיד עצמו, אלא עם עבודה בתוך מערכת שעדיין לא בנויה להכיל אותן. ראש הממשלה שלנו לא פועל על מנת ליצור ייצוג שווה לנשים, גם לא משום שזו 2015. ועל כן הייתי רוצה להקדיש את השורות הללו לא רק על מנת להתלונן על כך שאנחנו פחות מתקדמות ומתקדמים מקנדה אלא כדי להעריך את שלושים ואחת הנשים שהצליחו להגיע לפרלמנט שלנו, לכנסת, למרות כל הקשיים:
קארין אלהרר, נאוה בוקר, מיכל בירן, מירב בן-ארי, ענת ברקו, זהבה גלאון, גילה גמליאל, יעל גרמן, שרן השכל, חנין זועבי, תמר זנדברג, ציפי חוטובלי, שלי יחימוביץ`, עליזה לביא, ציפי לבני, אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדבר, שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, נורית קורן, מירי רגב, מיכל רוזין, יפעת שאשא ביטון, סתיו שפיר, איילת שקד, עאידה תומא סלימאן.
בקנדה קמה ממשלה עם ייצוג מגדרי שווה. ואיפה אנחנו?
ב"סייל במשביר".
הוספת תגובה לכתבה