נשים זיקנה וקהילה

תמלול הכתבה: נשים זיקנה וקהילה

קריינות: ומה אם אזדקן לבד? ומה אם אחלה? ולאט לאט אאבד את עצמי? יצטרכו להחליט החלטות בשבילי. אהפוך להיות בת אדם אחרת.
יעל דגן: ככל שאדם מזדקן יש לו פחות ופחות רצון לצאת מהבית.
רותי ליטוין: אבל ברור דבר אחד שאישה שלא נמצאת מחוברת לקשר משמעותי, שאין לה קשרים של חברות של נשים שבאמת יכולה להיות ממש ממש בעונג איתן בדרך כלל מצבה... הבדידות מביאה יותר דיכאון יותר מחלות יותר הכל.
קריינות: בדידות היא אחת הבעיות הגדולות של הזקנה. בשלב הזה של החיים, המסגרת המשפחתית משנה צורה. פעמים רבות כבר אין פגישה טבעית בין אנשים ברחוב, בעבודה. נשים עדיין מרגישות צורך בקרבה ומחפשות אותה בדרכים אחרות. בכנס של הארגון נאורה, נשים מבוגרות עסקו בקהילה כפתרון לבעיית הבדידות.
רחל שקדי: הזקנה זה תהליך טבעי אנחנו לא יכולים לעצור את זה למרות שהאינטרנט מלא "אנטי- איג'ינג" הגוף מזדקן, זה תהליך טבעי, בנות!
רותי ליטוין: אני מסתכלת על עצמי ואני אומרת אוקיי, אני סבתא ואני אמא, אני עובדת ואני מטפלת. אבל מי הקהילה שאיתה או איזה קהילות איפה אני רוצה להיות ואיך אני רוצה להרגיש הכי הכי אני... הכי להיות עצמי. אני מקבלת את זה שאני לא צריכה להוכיח לכם שום דבר, שאני לא צריכה לעשות כאן משהו, אני לא צריכה... לא, אני. והדבר הזה הוא אדיר. כאשר אנחנו מתחילות להוריד את כל התפקידים שלנו ולשאול את עצמנו היום כאישה זקנה, מקומטת קצת ושמנתי ולא שמנתי וקצת צולעת וקצת צריכה פיפי כל חמש דקות ואנחנו צוחקות ויכולות להתווכח על הדברים האלה ולקבל את כל השינויים שאנחנו עוברות.
יעל דגן: הבנות שהיו חברות שלי עזבו את העיר לטובת הטבע, החיים האקולוגים ואכילה נכונה. אני בודדה, אני לא צוחקת! אני ממש בודדה. אני לא אדם שאני יכולה להציג אידיאולוגיות, לא רכשתי. אני לא אקטיביסטית אני דואגת לתחת שלי, עם כל הכבוד. שיהיה עם מי לצאת שיהיה עם מי לטייל שיהיה את מי להזמין ליום שישי לארוחת ערב, הילדים עזבו את הבית.
קריינות: במהלך הכנס, נשים העלו רעיונות לסוגים שונים של קהילות. אראלה שדמי דיברה על קהילות הקשורות לתחומי עניין משותפים ואילו מאיה בולצמן על קהילות של נשים השונות זו מזו.
אראלה שדמי: אבל במקום מסביב לעניין הקהילתי, אפשר לבנות קהילה מסביב לזיקה משותפת. למשל גיל, למשל זיקה של גיל. אנחנו נשים זקנות שרוצות ליצור לנו קהילה משותפת או למשל קהילה של לסביות, קהילה של לסביות שמעדיפות לחיות בינן לבין עצמן.
מאיה בולצמן: החלטתי שהדבר הכי טוב זה בעצם שניפגש כמה נשים כל אחת ממקום אחר ומהר מאד הגיעו נשים מכל.. מקיבוצים וממושבים ומכפרים גם כן דרוזים גם כן מוסלמים גם כן נוצרים. כל אחת מאיתנו באה ממקום אחר ויש לה המון שונות. אוקיי, ואז בואו נראה איך אנחנו חוגגות את השונות הזאת ולא איך אנחנו סובלות אחת את השנייה מעצם העובדה שאנחנו שונות.
קריינות: בנאורה, כבר התחילו לפעול למען יישום הרעיון של קהילה.
רותי ליטוין: אולי פעם ראשונה בהיסטוריה של המדינה באמת, שנשים מבוגרות היום פועלות למען עצמן, שהן עושות את הכל כי הן מבינות שהחברה לא יכולה להכיל ולא יכולה להחזיק את האחוז האדיר הזה של נשים שהולך ומזדקן הולך ומזדקן. היחס לאנשים מבוגרים בייחוד בטיפול שלנו בהורים שלנו למדנו הרבה מאד לראות שזאת טרגדיה ולנו זה לא יקרה.
יעל דגן: אחד מהדברים המרכזיים שעשינו זה להתחיל לבנות תשתית למגורים אלטרנטיביים לגיל מבוגר. בתי אבות לוקחים את הזקן והזקנה ושמים אותם כמו בבית חולים לחוד מהחברה. הקהילות שאנחנו מייצרים מתחברות לקהילות צעירות יותר שמאד רוצים להיות בקשר עם זקנות השבט עם המבוגרים הרעיון הזה של להיות חלק מקהילה ולייצר מקום שבו מבוגרים וצעירים חיים ביחד זה הטבע שלנו כחברה. אנחנו לא שמים את המבוגרים באקווריום או רחוק מהמשפחה אנחנו משתפי אותם בתוך הקהילה. זה חשוב לנו.

סוף תמלול הכתבה: נשים זיקנה וקהילה