יום שלישי   07-07-2020
עדכון חדשות |

: האפשרות הממשית

חברה נכתב על ידי

אם עץ נפל ביער ואף אחד לא ראה ולא שמע אותו נופל, האם באמת היתה נפילה?
לאחרונה נקבעו שמונה חודשי מאסר לסאמי דעיס, תושב מזרח ירושלים, בשל דברי הסתה שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו במהלך מבצע צוק איתן וגל האלימות בירושלים. במסגרת שורה ארוכה של פרסומים, תמונות ושירים בדף, הצליח דעיס לקבל מספר בודד של לייקים, לרוב פחות מעשרה לכל פוסט.
בעולם האינטרנט הכללי, וביקום הפייסבוק בפרט, לייקים, תגובות ושיתופים הם ציר החיים המניע את לב המערכת. אלמנטים אלו מאפשרים מדידת חשיפה והשפעה של אדם מסוים. עמודים ציבוריים ומסחריים נאבקים על כל לייק. אנשים פרטיים מודדים את מידת השפעתם דרך מספר האנשים שנחשף לפוסטים שלהם. מפורסמים יודעים עד כמה הם מפורסמים לפי מספר העוקבים שלהם. בתוך כך, מתקיים האדם הפרטי, ודעיס הוא דוגמא לכך.
חבריו של האדם הפרטי הממוצע שרואים את הפוסטים שלו, לעיתים מגיבים ולעיתים לא. בעולמו של האדם הפרטי, קבלת חמישה עד עשרה לייקים ואולי תגובה או שתיים יכולים להיחשב להישג, לחשיפה. אולם בעולם האמיתי והאימתני, זה שווה ערך לאבן קטנה שמישהו זורק ביער. אם מישהו זרק אבן ביער, ואף אחד לא ראה אותו ולא שמע אותו, האם האבן אכן נזרקה?
חוק העונשין, הסתה לאלימות או לטרור תיקון מס' 66 משנת 2002 קובע כי "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור…" (סעיף 144, ד2 (א) ) כך שלמעה לא מספיקה רק הקריאה לאלימות עצמה, אלא גם האפשרות הממשית שמשהו יקרה בעקבותיה.
מקרה בוחן-דעיס
דעיס פרסם מסרים אלימים שאינם ניתנים לפירוש כלא הסתה. קריאות כגון "דם=דם! להרוג אותם, מוות למתנחלים", בצירוף תמונה של אדם הלבוש כיהודי חרדי וסביבו כלי נשק מכוונים אל ראשו– הינם אכן מסרים המכוונים להסתה. אך האם מבחן האפשרות הממשית מתקיים? מי הוא סאמי דעיס? איזו מן פיגורה ציבורית הוא? כמה השפעה יש לו על אלו שקראו את דבריו, הגיבו או עשו לייקים? האם אותם עשרה אנשים באמת הונעו לפעולה? מלבד היותו ערבי, מהו? מדוע דווקא הוא הועמד לדין ונשפט?
על פי עיתון הארץ, לדעיס אין עבר פלילי והוא הודה בעבירות המיוחסות לו במסגרת עסקת טיעון. למרות זאת, השופט שמואל הרבסט קרא להחמיר בעונשו. לדבריו: "הנאשם ביצע סדרת עבירות חמורות, בזו אחר זו, תוך ניצול שליטתו ברשת החברתית. התרשמתי כי מדובר באדם משכיל, כאמור, המודע להשלכות מעשיו, אך בכל זאת בחר לבצע את מעשי ההסתה והתמיכה בטרור". אדם משכיל המודע להשלכות מעשיו, כבוד השופט הרבסט, היה יודע שחמישה לייקים או שתי תגובות אינן נחשבות לחשיפה והסיכוי שלהן להוביל לעשיית מעשה אלימות או טרור במבחן האפשרות הממשית היא קטנה מאוד.
מתי אוכפים את החוק?
במהלך מבצע צוק איתן פורסמו בפיסבוק מגוון קריאות להסתה, לאלימות ולמוות משני צדדי המתרס (במקרה הזה יהודים וערבים). כמו דעיס גם יהודים פרסמו שלל קריאות והאתר "המקום הכי חם בגיהנום" אף ריכז כמה מהם שאפילו נעצרו על מה שכתבו. הדוגמאות אשר מובאות באתר מתחלקות לשנים: קריאות לאלימות כלפי נבחרי ציבור או קריאות לאלימות כלפי ערבים תושבי הגדה או אזרחי ישראל. אך המשותף לכולן הוא שרובן לא הגיעו לכדי כתב אישום ממשי. שלומי אברהם הקים את דף הפייסבוק "כנופיית אל-יהוד" והעלה תכנים אשר קוראים לאלימות להתאגד ולבצע פעולות אלימות ונקמה נגד ערבים, בהן "איטבח אל ערב", "מוות לערבים", "רק טרור יהודי יהרוג טרור ערבי" וקריאות נוספות מסוג זה.

צילום מסך, אתר "המקום הכי חם בגיהנום"

צילום מסך, אתר "המקום הכי חם בגיהנום"

בין הפרסומים הרבים פרסם אברהם גם כותרת בעקבות חטיפתו ורציחתו של הנער הערבי בשכונת מזרח ירושלים בתחילת חודש יולי, שבה קרא לביצוע מעשי חטיפה ורצח נוספים כנגד ערבים: "התחילו. אנחנו נמשיך ונסיים את המערכה. ובינתיים 3:1 – היום יהיה 3:9 לעם היהודי. כנופיית אל יהוד בדרכים" ו".. אנחנו במלחמה. לוחמי אל יהוד מכל הארץ קבלו קוד אדום ותצאו היום לפעולות. אנחנו כוח בלתי ניתן לעצירה. מה שקרה בירושלים זה עוד כלום. הלילה הוא ידידנו". ב-2 ביולי 2014 חשבון הפייסבוק של אברהם נסגר אולם הוא פתח עוד באותו היום חשבון דומה. נכון למועד כתיבת שורות אלו, כתב האישום שהוגש נגדו עדין לא מומש לכדי תביעה או עונש ממשי.

צילום מסך, אתר "המקום הכי חם בגיהנום"

צילום מסך, אתר "המקום הכי חם בגיהנום"

 

עולה השאלה אם כן, מדוע פעילי ימין עדין לא נענשו? האם זה כי קשה יותר להוכיח הסתה? ספק. בכל המקרים ההוכחות נמצאת בזירת הפייסבוק.
מבחן הממשות במבחן המציאות?
דבר משותף נוסף לרוב היהודים שנעצרו על הסתה במהלך צוק איתן, הוא שקהל החשיפה לדברי ההסתה שלהם היה רחב. אולם הם פרסמו את דעותיהם בקבוצות שגם ככה הכילו אנשים בעלי דעה דומה, ולרוב פשוט שפכו עוד שמן למדורת המתח והגזענות ששוררת בישראל.
קשה להוכיח כי קיים קשר ישיר בין חשיפה גבוהה בפייסבוק, לייקים שאדם מקבל או שיתופים, לפעולות ממשיות במציאות. אבל ההיגיון הבריא אומר, שאם הפלת עץ ביער, וכולם היו שם כדי לראות, ואז שפכת עליו חומרי הצתה והצתת את האש. רוב האנשים סביבך, יצטרפו לחגיגה.
האם ניתן לקשר בין הסתה לחטיפת הנער הערבי? לא בהכרח…
האם ניתן לקשר בין קריאות אלימות לפעולות אלימות שמתרחשות בפועל? אולי לא.
במקרה של דעיס, קבע בית המשפט למעשה, כי חשיפה לקהל קטן יכולה להיחשב להסתה שמספקת בסיס לאפשרות ממשית של הנעה לפעולה. אם כן מדוע לא כך הדבר כאשר הפניה היא לקהל רחב יותר?
כאשר החוק מבקש להכיל מבחן "ממשות אפשרית", שהוא מושג אמורפי וחסר משמעות אמפירית, בדיוק כמו מקבילו המחמיר – "וודאות קרובה", עליו לבחון את כל הגורמים שיכולים להשפיע על אותה ודאות, או אפשרות. בעידן האינטרנט חלק מאותה ממשות יכולה להיות מידת החשיפה אל התוכן האלים. ונכון לעכשיו לא נראה שהחוק לוקח זאת בחשבון.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס