דוח: השבת סמכויות תכנון – שטחי C

בעתירה להשבת סמכויות תכנון לכפרים הפלסטינים בשטח C קיבלו השופטים הגשת חוות דעת של מתכנן שפעל רבות בשטח C מול המינהל האזרחי. בדיון שני בעתירה הסכימו השופטים לקבל תצהיר של המתכנן, פרופ' ראסם חמייסי, ונתנו למדינה 10 ימים להגיב, ולאחר מכן השופטים יישקלו את המשך הדרך. בא כוח המדינה טען שכל ניסיון לתבוע שיפור במידת ההשתתפות של הפלסטינים בהליכי התכנון בכפריהם הוא סוגייה "הכי מדינית שיש".
רקע: בדיונים הקודמים טענו שופטי בג"צ כי לא יכפו על המדינה לשנות שינוי יסודי את המבנה התכנוני בשטח C, אך טענו כי המצב הקיים בלתי נסבל ועל המדינה להציע דרכים ממוסדות לשפר את מעורבות התושבים הפלסטינים בתכנון כפריהם. המדינה הציעה נוהל "הקשבה" לא מחייבת לתושבים המקומיים, והעותרים טענו כי אין בנוהל חדש, כבר כיום יכולים התושבים להציע למינהל הצעות ותוכניות משלהם, אך הניסיון מלמד כי הצעותיהן נדחות באופן שיטתי ועל בסיס נימוקים בלתי סבירים. כך למשל הוגדר הכפר הפלסטיני סוסיא כיחידה קטנה מדי מכדי להחשב יישוב עצמאי, בעוד שיישנם לא מעט מאחזים שהוכשרו למרות שמספר תושבים קטן יותר. בדיון ייצגו את העותרים בדיון עורכי הדין נטע עמר שיף וקמר משרקי-אסעד משומרי משפט וסלימאן שאהין ממרכז ירושלים לזכויות אדם.

קרדיט: שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

תגובת הארגונים העותרים (מועצת הכפר דיראת-רפעיה, שומרי משפט- רבנים למען זכויות האדם, מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות האדם, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, וסנט איב – המרכז הקתולי לזכויות אדם):
1. תכנון הוא לא חסד, אלא זכות בסיסית. נוהל של "הקשבה" לא מחייבת, שלאור ניסיון העבר לא משנה דבר בפועל, הופך את התכנון עבור הכפרים הפלסטינים בשטח C לחסד שניתן על ידי הממשל הצבאי הישראלי לפי רצונו וגחמותיו.
2. השתתפות בתכנון ברמה המקומית מקובלת בכל העולם. אמנסטי אינטרנשיונאל, ארגון זכויות אדם הפועל שנים ברחבי העולם, כולל בתחום התכנון והזכות לקורת גג, הוציא לפני מספר ימים הצהרה לפי המצב התכנוני בשטח C – מניעה רשמית של השתתפות התושבים בתכנון ומערכת תכנון כפולה המבחינה בין שתי אוכלוסיות ויוצרת אפלייה – הינו יוצא דופן בעולם כולו, וחורג מסטנדאטים מקובלים של תכנון.
3. מול טענת המדינה שתכנון הוא עניין למשא ומתן מדיני, הבהירו העותרים שיש בעיה אקוטית הומיניטרית, עכשווית, ועל ישראל, כמי ששולטת שליטה מלאה בשטח, האחריות והחובה לדאוג לתכנון נאות במוסדות שעומדים בהוראות החוק הבינלאומי, זכויות האדם והמשפט הציבורי הישראלי.
4. עו"ד עמר הצביעה על כך שעל אף שעתיד הההתנחלויות – הבלתי חוקיות על פי הדין הבין לאומי – הוא נושא במשא ומתן המדיני בין הצדדים לסכסוך, יש להן ועדות תכנון מקומיות מתפקדות. אף אחד לא מתלה את השתתפות ההתנחלויות בתכנון ברמה המקומית בתוצאות של משא ומתן מדיני – זאת לעומת הכפרים הפלסטינים בשטח C. לכן ישנה איפה ואיפה ברורה בטענת המדינה.
5. אין אף מתווה מדיני לגיטימי שבמסגרתו יהיה סביר למנוע מיישובים פלסטינים סמכויות תכנון ברמה המקומית והמחוזית. לא ניתן להתנות זכויות אדם בסוגיות ברמה המדינית ואסור שהן יהיו קלף מיקוח במשא ומתן הפוליטי. אין שיקולים פרקטיים שיכולים להכשיר את המבנה התכנוני הנפרד והמפלה על בסיס השתייכות לאומית, כפי שקיים בשטח C בין המתנחלים לפלסטינים.
6. חסימת הפיתוח הפלסטיני בשטח C לא רק מפלה ונוגדת את המבנה התכנוני המקובל בארץ ובעולם, היא גם מגיעה לכדי פגיעה חמורה בזכות לשימוש סביר בקניין פרטי של בעלי אדמות פלסטינים בלא כל הצדקה חוקית.
7. פרופ' ראסם ח'מאיסי, מתכנן שפעל רבות בעבודה על הגשת תוכניות לכפרים בשטח C מול המינהל האזרחי, הגיש תצהיר בו הוא טוען, המבקר את המערכת כפי שהיא פועלת כיום.

קרדיט: שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

דוח במקום – מתכננים למען זכויות בתכנון, יחד עם נתונים נוספים מעוד מספר גופים מקומיים ובינלאומיים, מלמדים כי החלטות מערכת התכנון הצבאית אכן בלתי סבירות ומביאות לאפלייה חריפה ורב-מימדית של הכפרים הפלסטינים בשטח C לעומת הנהוג בתכנון להתנחלויות או בתכנון בישראל של גבולות הקו הירוק, וזאת הן במבנה מערך התכנון, הן בשטחים המבונים, הן בכלל התוכניות לשטח C המהווה עתודות קרקע לאוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית (פחות מ-1% משטח C מוקצה לפיתוח הכפרים הפלסטינים לעומת 27% להתנחלויות) והן במדיניות האכיפה. במסגרת הזו האפשרות שיש לפלסטינים להגיש תוכניות עצמאיות, שנדחות בנימוקים בלתי סבירים, לא תרמה במאום, וכך יהיה גם עתידו של נוהל "הקשבה" לא מחייבת.

8. עו"ד עמר הסבירה שכפי שגם רואים בתצהירים, ועל בסיס ניסיון עבר מר, אין לאף אחד מראשי הכפרים העותרים אמונה שהדברות ללא מתן סמכות תשנה את המצב בשטח. בינתיים אנו חווים מצב במסגרתו בכל שנה נהרסים מאות בתים בשל אי אפשרות להשיג היתרי בנייה, בניגוד להוראות הדין הבינלאומי ההומניטרי ומשפט זכויות האדם.