צאדיק אל צאדיק, מבקש המקלט שכמעט וגורש לסודן, ישוחרר ממתקן "חולות". כך קבעה המדינה ביום שני בעקבות המלצת בית המשפט העליון. בית המשפט דן גם בערעורו של מוטאסים עלי, המוכר על ידי האו"ם כפליט, אולם החליט לדחות אותו בטענה שהוגש תחת החוק הישן ולכן כעת יש להגיע ערעור חדש למחוזי.
לאחר הליך ממושך, בעקבות דיון בביהמ"ש העליון והמלצת השופטים, החלטת ביהמ"ש המחוזי שונתה ומשרד הפנים החליט לשחרר את צאדיק אל צאדיק ממתקן "חולות". השופטים התייחסו בדיון לחריגות המקרה ול"תמונה העגומה שעולה מהתשתית העובדתית", במסגרתה "אדם ביקש מקלט ונשלח לחרטום". כמו כן, השופטים הבהיר כי ייחודיות המקרה, מונעת ממנו להוות תקדים.
במקרה של מוטאסים עלי, השופטים הבהירו ש"אוזניהן שומעות", שהם מודעים לנסיבות התיק ולכך שבקשת המקלט תלויה ועומדת כבר שנתיים וחצי. השופטים התייחסו גם לכך שיש לערעור השלכות רוחביות, שכן כל פסיקה בנוגע למוטסים תהווה תקדים. אולם התיק נדחה בטענה כי הערעור הוגש תחת תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות ועל כן לא ניתן להכריע בו, אלא יש להגיש עתירה חדשה, או לחכות לדיון בנושא תיקון מס' 5 לחוק ההסתננות, שכן גם על חוק זה עומד ערעור וייתכן כי ייקבע שוב כי מתקן "חולות" אינו חוקי.
על החלטת בית המשפט אמר צאדיק אל צאדיק: "אני שמח מאוד ומאושר להשתחרר, אבל גם עצוב לי להשאיר את כל החברים שעדיין כלואים ב"חולות". המאבק עוד לא נגמר ואני מקווה שגם עבורם תתקבל החלטה צודקת". מוטאסים עלי הוסיף : "אנחנו עוברים כל כך הרבה הליכים בבתי המשפט ועדיין אין החלטה בבקשת המקלט שלי. אני ממשיך לחכות ב"חולות" ומקווה להחלטה דומה להחלטה שניתנה עבור חברי צאדיק".
מוטאסים עלי הגיע לישראל במאי 2009, שהה 4 וחצי חודשים במשמורת ומאז ניסה להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, כשכל פעם דחו את המועד להגשת הבקשה. ב-2012, למרות הנוהג שלא לקבל בקשות מקלט מתושבי סודן, הצליח מוטאסים להגיש בקשת מקלט ומאז, בעקבות הערעורים שלו, נערכו לו שני ראיונות מקלט. למרות שתהליך ההכרה כפליט, בו נמצא עלי, אמור לתת לו אישור ישיבה בארץ, הוא קיבל זימון לחולות. עלי עירער על הזימון, אך לאחר חודשיים ערעורו נדחה והוא נשלח לחולות. מאז הוא מוחזק כבר תשעה חודשים ב"חולות", מתוכם חודש אחד בכלא סהרונים, כעונש על שלא התייצב ל-3 ספירות בחולות. עלי, שהיה פעיל פוליטי נגד המשטר בסודן, המשיך להיות פעיל גם בארץ ונהיה לסמל של מאבק הפליטים. בין היתר, הוא עמד בראש מחאות הענק של הפליטים. בשל פעילותו הפוליטית יוצאת הדופן, נציבות האו"ם לפליטים הכירה בו כפליט ואף הגישה בקשה מישראל שלא לשלוח אותו לחולות.
העתירה מוטאסים עלי כנגד הכליאה בחולות הוגשה כחלק מעתירה מנהלית של המוקד לפליטים ומהגרים על ההליך לזימון לחולות, בו לא קיבלו הזדמנות להראות מסמכים היכולים להוכיח שאסור לכלוא את האדם המדובר. עתירה זו אכן הצליחה לשנות מעט את הליך הזימון לחולות, שכעט כולל שימוע ורק אחריו קבלת תאריך התייצבות. מאז המשיך מוטאסים עלי במאבק משפטי לשחרורו מחולות שההתפתחות האחרונה בו היא דחיית הערעור ע"י העליון. מהמוקד למהגרגים ופליטים נמסר כי ייתכן, כי הסיבה שנמנעים מקבלת החלטה לשחרורו מוטאסים עלי, היא שכ-1500 ממפקשי המקלט הכלואים בחולות הגישו בקשות מקלט ולכן שחרורו של עלי תהווה עילה לשחרר גם אותם.
צאדיק אל צאדיק הגיע לישראל לראשונה לאחר שהצליח לברוח מכפרו בדרפור, שהותקף על ידי מיליציות חמושות. עם כניסתו לישראל בחודש מרץ 2009 נלקח דרכונו הסודני והוא הושם כחודשיים במשמורת במתקן סהרונים. לאחר מכן הועבר לשבוע נוסף לכלא רמלה ואז שוחרר ופנה ללשכת משרד הפנים ברמלה כדי לקבל רישיון ישיבה בישראל. רישיון הישיבה חודש במשך השנים עד לחודש מרץ 2014.
במהלך השנים בהן חי בארץ גר המבקש בתל-אביב ועבד למחייתו. בשנת 2010 ניסה להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל אולם משרד הפנים סירב לקבל את בקשת המקלט והפקידים הודיעו לו שאינם מקבלים כלל בקשות של אזרחי סודן ואריתראה, ככל הנראה מאחר שנטען כי ממילא חלה לגביהם מדיניות ההגנה הזמנית. במקביל עשה נסיונות להחזיר אליו את דרכונו, נסיונות שעלו בתהו. בעקבות שינוי המדיניות, ב-2013 הצליח לבסוף צאדיק להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, אלא שבקשה זו לא הוכרעה מעולם וגם לא נמסר לו מועד כלשהו בו היא צפויה להיות מוכרעת.
במהלך חודש מרץ 2014, הגיע ללשכת משרד הפנים בתל-אביב על מנת לחדש את רישיון הישיבה שלו, אלא שבמקום לחדש את הרישיון כפי שנהגה הרשות לעשות מזה מספר שנים, ניתנה לצאדיק הוראה להתייצב במתקן חולות. ההוראה ניתנה ללא שימוע ללא נימוק וללא התייחסות לבקשת המקלט שהגיש. ההחלטה לשלוח את צאדיק אל צאדיק ל"חולות", ודאי באופן בו נעשתה, גרמה לו לאבדן אמון מוחלט במשרד הפנים הישראלי ובסיכוי שיוכר כאן כפליט (ואכן, עד כה מעולם לא הוכר בישראל תושב חבל דרפור כפליט. זאת בעוד מבקשי מקלט מסודן ובפרט מי שמוצאם מדרפור, מוכרים במדינות אחרות כפליטים בשיעורים גבוהים ביותר). צאדיק איבד תקווה בסיכוי לקיים כאן חיים אנושיים, כלומר חיים בהם הוא בן חורין לכלכל את חייו ולפעול בעולם. לכן, החליט ליטול סיכון ולצאת "מרצון" למדינה שלישית (שאינה סודן).
צאדיק פנה ל"יחידת העזיבה מרצון". לא נאמר לו לאיזו מדינה יועבר, אבל הציעו לו 3,500$ והבטחה שלא יישלח לסודן, שם הוא מצוי בסכנת חיים של ממש. מאחר והרשויות הישראליות איבדו את דרכונו, ניתן לו דרכון של אזרח סודן אחר בשם אחמד איברהים יצחק. עוד מסר לו נציג רשות האוכלוסין וההגירה שזאת הדרך היחידה שלו לצאת מישראל וש"הכל בסדר". רק כשהתייצב בשדה התעופה, נמסר לו שמדינת היעד שנבחרה עבורו על-ידי משרד הפנים היא אתיופיה. אולם כשהגיע לשדה התעופה באדיס-אבבה וביקש לצאת אותו, מסרו למבקש פקידי ההגירה האתיופים כי הם יודעים שהוא הגיע מישראל וכי עליו לעלות על טיסת המשך לחרטום בירת סודן בתוך מספר שעות. עוד נמסר לו שהכבודה שלו תצפה לו שם.
בשלב זה הבהיר צאדיק אל צאדיק שהוא אינו יכול לחזור לסודן בשל סכנת החיים הנשקפת לו שם ומיהר ליצור קשר עם נציגות נציבות האו"ם לפליטים. לאחר מאמצים לא מבוטלים יצר המבקש קשר עם הנציבות באדיס אבבה, מסרו שיבקרו אותו בשדה התעופה בהקדם. לאחר כחמישה ימים בטרמינל, פגש במקרה את ידידתו, הגב' דפנה ליכטמן, אזרחית ישראל, שהמתינה לטיסתה מאדיס אבבה לישראל. גב' ליכטמן הזדעזעה לשמוע על תלאותיו ותיעדה את סיפורו בוידיאו. כשהגיעה לישראל הפיצה באמצעי התקשורת את המידע על מצבו של המבקש, והסיפור זכה לתהודה תקשורתית שיתכן והצילה את חייו.
המבקש מסר בצורה ברורה כי אינו מעוניין לשוב לישראל כיוון שאינו מעוניין להיכלא, וכי מתקן השהייה 'חולות' דומה בעיניו לכלא. במהלך קרוב לתשעה ימים שהה המבקש בטרמינל, ללא יכולת להחליף בגדים או להתקלח וכשהוא ישן על מושבי הממתינים לטיסות. שם גם נגנב חלק ניכר מכספו ביחד עם הדרכון (שאינו שלו) שסיפק לו נציג המשיב. נציבות האו"ם לפליטים באתיופיה פגשה אותו בשדה התעופה והבטיחה שלא יגרשו אותו לסודן ושהם עובדים על פתרון עבורו. מאידך, הרשויות האתיופיות דחקו בו לעזוב את שדה התעופה ולצאת לסודן או לישראל – שני יעדים אליהם סירב המבקש לצאת.
לבסוף העלו אותו הרשויות האתיופיות על טיסה לישראל בכוח ובניגוד לרצונו ולמרות שהתחנן שלא להיות מגורש לישראל, והכל בזמן שנציבות האו"ם לפליטים באתיופיה שוקדת על הטיפול בו ועל מציאת פתרון עבורו. צאדיק הגיע לשדה התעופה נתב"ג בטיסה וגילה כי הוצא נגדו צו "סירוב כניסה לארץ" כיוון ששהה כאן בעבר באופן לא חוקי כביכול. לאחר רצף נוסף של התנהלויות בלתי חוקיות שכללו לקיחת כספו ואי ומניעה מצאדיק לדבר עם עורך דין, הוא הועבר לחולות בכפייה והיה מוחזק שם עד שחרורו ביום שני.
עורכי הדין אסף וייצן ורחל פרידמן מהמוקד לפליטים ולמהגרים: "אנו שמחים על כך שלאחר תשעה חודשים במתקן "חולות" צאדיק ישוחרר עוד היום, ומקווים שזו תהיה גם ההחלטה בעניינו של מוטאסים שנמצא בחולות פרק זמן דומה, ובקשת המקלט שלו הוגשה כבר בשנת 2012."
