דו"ח חדש של רופאים לזכויות אדם, "הפרד ומשול" מנתח את הפערים בבריאות ובמערכת הבריאות בין ישראל והשטחים הכבושים ודורש שוויון בשירותי הבריאות בין ישראלים לפלסטינים לאור שליטתה של ישראל על מדדים אלו. מהדו"ח עולים נתונים מעניינים אודות אי השיוויון הבריאותי.
אחד הנתונים שממחישים את עומק אי השיוויון הוא הפערים בתמותת תינוקות ואימהות והפערים בתוחלת החיים. שיעור תמותת התינוקות עומד על 18.8 ל-1000 לידות בשטחים הכבושים לעומת 3.7 בישראל ושיעור תמותת האמהות בשטחים הכבושים הוא 28 ל 100,000- לידות, לעומת 7 בישראל. תוחלת החיים הממוצעת של הפלסטינים תושבי השטחים נמוכה בכ-10 שנים מזו שבישראל ובשנים האחרונות הפער בתוחלת החיים בין ישראל לשטחים גדל.
נתון מעניין נוסף הוא שיעור העוסקים במקצועות הרפואה בשטחים הכבושים, אשר נמוך בהרבה משיעורם בישראל. שיעור הרופאים בישראל גבוה פי 1.6 משיעור הרופאים בשטחים הפלסטיניים ושיעור הרופאים המומחים בשטחים קטן פי שמונה משיעורם בישראל: 0.22 ל-1,000 תושבים בשטחים לעומת 1.76 בישראל. שיעור האחיות עומד על 1.9 ל-1,000 תושבים בשטחים הכבושים ובישראל על 4.8.
הנגישות למים משפיעה מאוד על מידת התחלואה. צריכת המים הביתית והתעשייתית בקרב הפלסטינים בגדה היא 73 ליטר לאדם ביום, פחות מהמינימום המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי (100 ליטר לאדם ביום). לשם השוואה, הצריכה הביתית בהתנחלויות גבוהה פי חמישה ובישראל, הצריכה הממוצעת בערים היא 242 ליטר לאדם ליום – פי 3.3 מזו שבגדה.
הדו"ח גם מנתח את מנגנוני השליטה בהן משפיעה ישראל על בריאות בשטחים הכבושים, אשר למעשה אינם מאפשרים למשרד הבריאות הפלסטיני לספק שירותי בריאות מלאים לתושבי השטחים. מספר מהמגבלות המרכזיות, מעבר לכשלי הרשות הפלסטינית עצמה, הן מגבלות ישראליות על חופש תנועה של חולים, אנשי רפואה, אמבולנסים ותרופות, הן בין רצועת עזה, הגדה המערבית וירושלים המזרחית והן בתוך הגדה המערבית. כמו כן, גם שליטה ישראלית על התקציב של הרשות הפלסטינית ובכלל זה תקציב הבריאות ומגבלות על היקף אנשי הרפואה המורשים לעבוד בירושלים המזרחית (שם נמצאים ששת בתי החולים הפלסטינים המרכזיים) ועל היקף אנשי הרפואה המורשים להגיע להכשרות בישראל הם מנגנונים באמצעותם ישראל מגבילה את היכולת של מערכת הבריאות בשטחים לתת מענה מספק.
הדרישה העקרונית של ארגון רופאים לזכויות אדם העולה מניתוח הפערים ומנגנוני השליטה היא שוויון בבריאות בין ישראלים לפלסטינים. מחובתו של משרד הבריאות הפלסטיני להעניק שירותי בריאות לאוכלוסייה לפי יכולתו, אולם מחובתה של ישראל, במיוחד כמי שאחראית במקרים רבים על חוסר השוויון, להעניק את כל השירותים שמעבר ליכולתו של משרד הבריאות, כך שילד פלסטיני וילד ישראלי – המתגוררים לעתים במרחק מאות מטרים זה מזה – יקבלו טיפול רפואי שוויוני.
הוספת תגובה לכתבה