בעקבות הכשרת בג"ץ את חוק ועדות הקבלה, פרסמו באגודה לזכויות האזרח תגובה חריפה נגד הכשרת החוק.
"הלכה למעשה, בג"ץ מכשיר את החוק הפסול ואת המנגנון המשפיל. ועדות הקבלה פעלו עוד לפני שנחקק החוק וגם אחריו, וגרמו עוול, אפליה והשפלה לרבים. חוק ועדות הקבלה מפלה לרעה ערבים, חד-הוריות, חרדים, אנשים עם מוגבלויות, מזרחים, דתיים, חילוניים ועוד – כי הוא מאפשר לאנשי היישובים לערוך סלקציה משפילה של שכניהם, והכל ביישובים פרווריים הומוגניים, ללא כל אפיון ייחודי, ועל קרקעות המדינה.
עתירות פרטניות נדחו בטענה שהחוק ייבחן באופן עקרוני, לכן תמוהה הטענה שיש צורך בבחינת היישום. הבעיה בחוק היא במנגנונים שלו, ואין לו יישום שאינו כרוך בפגיעה קשה בשוויון, בכבוד ובפרטיות. אישור החוק – גם אם בג"ץ משאיר פתח לביטולו בעתיד – הוא מאכזב, ומסיג לאחור את המאבק באפליה בדיור, שאותה ביקש בג"ץ עצמו למגר, לפני 14 שנה, בתקדים קעדאן". אמר עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, שעתרה לביטול החוק יחד עם תושבי יישובים קהילתיים ויוזמות קרן אברהם.
טרם חקיקת החוק, התקיימו ועדות קבלה במגוון רחב של יישובים קהילתיים. החוק הגביל את קיומן של וועדות הקבלה ליישובים כפריים בגליל ובנגב, שגודלם אינו יכול לעלות על 400 משפחות. חרף זאת, התברר כי גם בישובים שלא עומדים בתנאי החוק ממשיכים לקיים ועדות קבלה ולקבוע תנאים מפלים. אחת הדוגמאות הקיצוניות להפרת החוק נמצאה ב"כרמית", שאינה אלא שכונה בישוב הפרוורי מיתר, המיועדת לאכלס רבבת תושבים. בניגוד מוחלט לחוק, הוקמה לשכונה ועדת קבלה ובתקנון נקבע, כי למגורים במקום יתקבלו רק תושבים יהודים. רק בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח תוקן התקנון.
האגודה טענה בעתירה כי הישובים שעליהם חל החוק הן ישובים פרבריים ללא כל אפיון ייחודי, ברובם מתגוררת אוכלוסייה יחסית מבוססת והומוגנית, וכי מערך הסינון נועד להבטיח את "איכות השכנים", הוא אינו משרת כל אינטרס ציבורי ראוי, והכל – בקרקעות המדינה אשר חלה חובה לשווקן בשוויון. עוד נטען, כי החוק פוגע בכבוד האדם ובזכות לבחור את מקום המגורים, וכי הוא מייצר הליך סינון שרירותי ופולשני הפוגע בפרטיות ומהווה פגיעה בזכות לקניין.
לעתירה צורפו תצהירים של תושבים ביישובים בהם מונהגות ועדות קבלה, לפיהם מטרת תהליך המיון היא עקיפת הפסיקה האוסרת על אפליית ערבים וחרדים, דחיית המועמדים נעשית לעתים בהתבסס על גחמות רגעיות או ספקולציות חסרות ביסוס, ואילו השימוש במכוני המיון מיועד לתת גושפנקא מקצועית להחלטות חברי הוועדה.
מנגד טענה המדינה כי החוק אוסר על פגיעה במועמד מחמת השתייכותו הקבוצתית וכי יש לבחון את החוק לפי יישומו, ואין לבטלו. לעמדת האגודה לזכויות האזרח, הבעיה היא בהליך ועדת הקבלה עצמו, ויש להקצות את המגרשים בהם בתנאי שוויון.
