יום שלישי   12-11-2019
תמלול הכתבה: סדר חברתי 22/7/2014

השבוע בסדר חברתי:

המלחמה בעיצומה ואיתה מתגברים הקולות האחרים.
הפגנות בארץ ובעולם נגד המתקפה בעזה.
דהמש כמקרה מבחן לאפליה ממסדית כלפי ערבים בישראל.
הצטרפו לאירועי מחאה שקטים נגד המלחמה.
תכנית הכשרה לכתבי ווידיאו בטלוויזיה החברתית.

"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

הקולות האחרים
מגיש: מתחילת האירועים האלימים בחודש יולי, קיימים קולות חדים וברורים נגד האלימות, המלחמה וההסתה. קולות אלו כמעט ואינם נשמעים בתקשורת המרכזית ואם כן - הם ממוסגרים כקולות הזויים. בחרנו לפתוח את המהדורה דווקא איתם.

מפגין: תנו לצה"ל לנצח! לזיין ת'ערבים!
איילת הראל: מי שגדל בצד אחד, גדל על זה שהוא צודק, אתה לומד את זה בבית הספר, אתה לומד את זה בתנועת נוער, אתה לומד את זה בצבא, שאתה צודק האמת היא מורכבת.
רוני קידר: אני חושבת שהרבה מאלה שאתה שומע (אצלם) את ההתלהמות של המלחמה, זה אנשים שמצליחים לא לראות שם פרצופים. לראות שם רק את משגרי הטילים. ואז הם מדברים כמו שהם מדברים.
מפגין: אתה בוגד! אתה רוצח! הדם של החיילים שלנו על הידיים שלך!
רוני קידר: אם כמוני הם היום מכירים אנשים שם, אני חושבת שההתלהמות הייתה קצת פחותה.
גדי גבריהו: מתבצעים פשעי שנאה נגד ערבים לא מאתמול בערב בירושלים, תקופה מאוד ארוכה וזה עובר לנו מעל הראש.
רובי דמלין: אני חושבת שאני שלמתי מחיר מספיק גבוה, אני איבדתי את הבן שלי, יש לי זכות להגיד להפסיק את ההרג. זה נורא קל לשלוח את הילדים של אנשים אחרים לצבא.
רמי אלחנן: אני תמיד אומר שהרוצח של הבת שלי לא נולד רוצח, משהו הפך אותו להיות רוצח, משהו גרם לו לאבד את שפיות דעתו ולכעוס כל כך עד שהוא לא היה מסוגל לראות בילדה שלי שום דבר מאשר יהודייה שצריך להרוג אותה.
אתי אג'יסון: אנחנו רוצים לחיות בשקט, זאת העיר שלנו, אנחנו מגדלים פה ילדים, אנחנו מתבוננים לשכנים שלנו בעיניים, מחייכים, מתחבקים, אוהבים, אהובים, אנחנו לא רוצים לאבד את זה, אנחנו לא מאמנים במלחמה.
נמאס לנו שמשתמשים בנו למלחמות פוליטיות, נמאס לנו מההסתה. אנחנו רוצים להגיד "לא, זהו, מספיק".
אסמא אגבארייה זחאלקה: כל המציאות של החיים בישראל שמבוססת על הפרדה בין יהודים לערבים, סופה תמיד מלחמה, סופה שנאה. להתחיל מגיל קטן מאוד לחנך את האנשים שהנה- ערבים ויהודים יכולים להיות ביחד, ויש להם הרבה מן המשותף ורק החינוך המשותף ורק החיים המשותפים יכולים לקרב בין שני העמים ולקרב את השלום ואת סוף הכיבוש.
ד"ר נאוה זוננשיין: והתקשורת, הראו מה קורה בעזה. למה אתם מחרישים? מגיע לנו לקבל תמונת מצב מלאה, לא מצונזרת, לא סטרילית.
ד"ר מראם מסארווה: לא נמאס לכן מהסכסוך הגברי, המתלהם, ארוך השנים? לא נמאס לכן? הרי עד עכשיו לא ראיתי עזתית אחת ששיגרה טיל לשדרות, ואף לא ראיתי ישראלית אחת שהפציצה את שמי עזה. אך אני רואה הרבה שכול אימהי בשני הצדדים. אנו מהוות יותר ממחצית האוכלוסייה, די להתרחקותנו מתהליך קבלת ההחלטות.
ד"ר יפעת ביטון: אני חושבת על הילד בין ה-10 שאתמול קיפח את חיו בעזה. מה היה לו בחיים הקצרים האלה? 3 מלחמות, פחד אין סופי, הפחד הזה מהטיל הזה שבסוף גם הרג אותו. והילדה הזאת, הילדה בת ה-7 החברה שלי איילי שגרה גם היא בשדרות, וגם היא זה כל מה שהיא מכירה.
צבע אדום. צבע אדום.
ארנון רונן: בעזה יש בני אדם, פה יש בני אדם. אנחנו לא הולכים לשום מקום, והם לא הולכים לשום מקום. הפתרון לטווח ארוך, והפתרון לייבש את הביצה הזאתי, הוא רק לדבר, רק לשוחח.

מפגינים נגד צוק איתן
מגיש: המחאה הישראלית ברחובות נגד המלחמה עלתה בסוף השבוע מדרגה. עשרות פצועים ועצורים בעקבות ההפגנות בערים הגדולות ברחבי המדינה מלמדים על מציאות חדשה, אלימה הרבה יותר מבעבר. בשמאל, טוענים לפגיעה בחופש להפגין ולסתימת פיות. בימין טוענים, לעליית מדרגה ב"בוגדנות" השמאל. המשטרה מצידה, ממשיכה לתגבר כוחות כתוצאה ממחדלים שהובילו לאלימות כלפי מפגיני השמאל - ערבים ויהודים.

קריאות מפגינים: לא בורח, לא פוחד, נגד מלחמה צועד
לא בורח, לא פוחד, נגד מלחמה צועד
לא בורח, לא פוחד, נגד מלחמה צועד
לא בורח, לא פוחד, נגד מלחמה צועד

אבי יבין: איך מסתכלים עלינו בעולם? תסתכל פה, מפה, לכל העולם זה הולך.
ובשעת מלחמה, כשבאמת, חיילים של כולנו, נמצאים שם ומגנים עליהם וגם על הדמוקרטיה, זה מראה לא מלבב ואסור היה שזה יקרה.

אני מבין שקשה לאנשים לשמוע דברים קשים נגד המדינה שלהם ודווקא בזמנים קשים צריך להיות יותר סובלניים ולשמוע קולות אחרים.

... ואחר כך הורגים אותנו, על מה אתה מדבר?

חגי מטר: אנחנו רוצים שאף אחד לא יסבול.
מפגינת ימין: אבל מי אבל מי מתחיל אני גרה?, אני גרה ביש"ע.

חגי מטר: היא באה לפה מעוטף עזה, היא תחת הפצצות היא סובלת היא באה כדי להגיד לנו שכואב לה,
ואני רוצה להגיד לה שאנחנו איתה, כלומר אנשים צועקים סיסמאות שאומרות את השמות של הערים בעוטף עזה כי הלב שלנו יוצא לאנשים שם שסובלים מהפצצות, אנחנו רק אומרים, שהדרך היא דרך אחרת.

אליפלט לביא: יש אפשרות לחיות בביטחון בלי לעשות מבצעים צבאיים ופשעי מלחמה, זאת אפשרות שאנחנו לא שומעים וצריך לשמוע עליה.

ניר נאדר: ממשלת ישראל של בנימין נתניהו, היה לה מספיק שנים לצאת ביוזמה מדינית, ולדאוג שיהיה כאן שלום.
היא מגינה על עצמה בכיפת ברזל, היא צריכה להגן על מדינת ישראל ועל המזרח התיכון בכיפת ברזל מדינית.

פנינה פיילר: בזמן מלחמה שוטפים את המוח לכולם, ואני רוצה לשמוע את הקולות האחרים ואני רוצה להשמיע את קולי למרות שאני זקנה מאוד.

תהל אילן: פעם מפלגת העבודה הייתה יוצאת להפגנות נגד המלחמה, היום אפילו מרצ אני לא כל כך רואה פה.

ישראל סגל: נכון שזאת מדינה דמוקרטית, אבל שבאים ואומרים, צה"ל ארגון טרור, נמאס מהם, במדינות אחרות, כמו בסוריה שילכו להפגין שם, נראה אם אסד לא היה מוריד עליהם חבית נפץ. כאן, הצבא הכי מוסרי שיש שיש לנו בעולם, ובאים כאלה חולרות ופשוט מדברים ואמרים מה שהם רוצים.

ד"ר ישי מנוחין: בדמוקרטיה אנשים שלא מסכימים עם השלטון יש להם זכות מובנית לומר את זה.

מגיש: ובחיפה, הפגנות משותפות של יהודים וערבים נגד המלחמה עוררו פעילי ימין לאלימות קשה כלפי המפגינים.

הרב עידית לב: זרקו עלינו אבנים, זרקו עלינו בקבוקי זכוכית, זרקו עלינו בקבוקי מים מלאים. אני מודאגת מזה שיש פה מחנה שחושב שלבן אדם שחושב אחרת אסור להביע את עמדתו, ואני יותר מודאגת ממה שהמשטרה עשתה אתמול. המשטרה נתנה לימין להשתולל בצורות שאסור לתת לו להשתולל, אחרי האבן הראשונה היה צריך להפעיל את התותח מים, לא אחרי שלוש שעות.
קריאות מפגינים: מוות לערבים! מוות לערבים!
תוריד את המצלמה, תוריד.

סלים מרעי: עלה בדעתי כאילו, אם יזהו שאני ערבי וידעו שאני ערבי, זה כאילו מה יעשו לי. אם יעשו לי לינץ' לא יעשו לי לינץ'. זה היה ממש מפחיד וראיתי את המוות בעיניים.

אירופה תומכת בעזה
מגיש: ובעולם, לצד תמיכה בממשלת ישראל, התקיימו גם הפגנות נגד הממשלה. "להחרים את ישראל, לשחרר את פלסטין, ישראל ונתניהו טרוריסטים" - אלו מקצת הקריאות שהשמיעו כ-3,000 מפגינים ערבים ואירופאים בהפגנה שהתקיימה ביום ראשון באמסטרדם. המפגינים דרשו כי הכוחות הישראליים ייסוגו באופן מידי מהרצועה. הפגנות דומות התקיימו גם בבריסל, בלונדון ובפריז.

דהמש - האיום ממשיך
מגיש: צווי הריסה ופינוי תושבים ערביים מביתם, נראים כביכול, כמשהו שאינו קשור למצב האלים הפוקד אותנו, אך אי אפשר להסביר את המחאה של האוכלוסייה הערבית בישראל נגד המלחמה, הגזענות וההסתה מבלי לחשוף את מוקדי האפליה. הנה דוגמא. הכפר דהמש הנמצא בין לוד לרמלה, קיים עשרות שנים. הבתים תחת איום הריסה ופינוי, למרות שאין מחלוקת, כי התושבים הם הבעלים על האדמה. העילה החוקית להריסה היא, כי הקרקע מיועדת לחקלאות ולא למגורים. לתושבים היהודים שגרים בסמוך, המדינה שינתה את ייעוד הקרקע - בדיעבד. תושבי דהמש נותרים עם מאבקם ועם התקווה שמישהו בחלונות הגבוהים ישנה את ההחלטה.

כתב: הם אמרו לך משהו?
פרידה שעבאן: כן בטח שהם. "אמא מתי הולכים להרוס? אמא למה הולכים להרוס? אמא למה הורסים? מה עשינו? מה?"
קריינות: החודש היה אמור להתקיים דיון בבית משפט השלום בלוד להפשרת צווי ההריסה שהוצאו ל-16 מתוך 70 בתים, כמעט רבע מהכפר הלא מוכר דהמש, הסמוך לרמלה.
פרידה שעבאן: הנה הבית הזה הוא נבנה לפני קום המדינה. גיסי אולי עכשיו בן 67-68 הוא נולד כאן, בבית הזה הוא נולד.
קריינות: גם לפרידה יש צו הריסה על הבית. היא מתגוררת עם משפחתה במקום כבר 25 שנה עם בעלה יליד הכפר ולהם 8 ילדים ו-4 נכדים. אחדים מבתי דהמש נבנו עוד לפני קום המדינה. האדמות בבעלות התושבים בטאבו ומשויכות לתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק לוד. על האדמות הם משלמים מסי שבח מקרקעין, אך הרשות מסרבת לגבות ארנונה.
פרידה שעבאן: לא מכירים בנו, אנחנו לא משלמים מיסים, לא משלמים כלום כי הם לא רוצים. שלא יכירו בנו.
קריינות: השטח שמיועד לחקלאות לא הופשר למגורים ומצוקת הדיור הובילה את התושבים לבנות ללא היתר. הם אף הגישו תוכנית מתאר ליישוב מטעמם, אשר נדחתה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ובנייה.
פרידה שעבאן: כמה שכונות נבנו ברמלה בלוד שאסור לנו לקנות, אסור לנו להשכיר. בחוזה מחתימים אותם "אסור לכם לא להשכיר ולא למכור לערבים".
מחמוד שעבאן: צריך שירותים, בתי ספר, אשפה, תאורה חשמל. אתה באת בקיץ סביון עכשיו, לעומת החורף. בחורף אתה לא יכול ללכת, לא ברגל ולא באוטו, רק מסחריות.
קריינות: ביישוב פרדס שניר הסמוך לדהמש, הקרקע החקלאית דווקא כן הופשרה למגורים בדיעבד, לאחר בנייה ללא היתרים. נשאלת השאלה למה לא בדהמש.
פרידה שעבאן: אם הייתה משפחה יהודיה היו גרים כאן או היו איזה מתנחלים שהיו מתגוררים בבית הזה, נראה לך שהיו באים כל שני וחמישי עם צו הריסה? לא נראה לי אני בספק.
יואב בירך: זה כמובן שזה ברור, זה מדיניות פשוטה, גזענית בכל הארץ. דהמש זה פשוט אולי אחד המקומות היחידים שלא מוותרים על המאבק שלהם ועל הזכות הכל כך פשוטה הזאת.
קריינות: האיום בהריסת בתי התושבים, הפך למוחשי כבר לפני ארבע שנים. אך מאבק ציבורי שכלל מחאה משותפת של יהודים וערבים, לצד מאבק משפטי, הובילו להקפאת צווי ההריסה, למעשה עד היום הזה.
יואב בירך: השופטת הפסיקה שלה היית בעצם מאוד פשוטה, היא אמרה: "רגע, נראה שיש מאבק להכרה בכפר הזה".
קריינות: טענת בית המשפט הייתה, כי בטרם דנים בצווי ההריסה יש לדון במעמדו החוקי של הכפר, לאור תקדים פרדס שניר הסמוך, דבר שעשוי לייתר בהמשך את צווי ההריסה.
יואב בירך: מישהו מנסה ללבות את האווירה, זה די ברור זה מאוד מפחיד. אנחנו לא יכולים לגרום לזה לקרות שיהרסו בתים והרוחות יתלהטו עוד יותר. הילדים פה רואים את הבתים שלהם ושל ההורים שלהם נהרסים עשור אחרי עשור, התחושה של הדחיקה גם כלכלית וגם גזענית. אין ספק אנחנו רואים את זה בכל הארץ אנשים מגיבים עכשיו הרבה יותר מתוך ייאוש וכעס ופחד, מרגישים שאין להם מה להפסיד. אם יהרסו את הבתים האלה גם אני בטוח שזה יוביל להתפרצות אלימה, אנחנו חייבים לעצור את זה.
קריינות: בינתיים התכנסה וועדת גבולות לדון בשיוכו המוניציפאלי של הכפר ובכך להכיר בו, בין יתר ההצעות שנדונו בוועדה היה סיפוחו של דהמש לתחום השיפוט של עריית לוד, רעיון שהתושבים מתנגדים לו נחרצות.
מחמוד שעבאן: "אם הייתם עוברים ללוד לא היה הריסות". למה? למה ללוד? אם נעבור ללוד למה לא יהיה הריסות? לוד זה לא עיר שיש בה...שקודם כל תפתור את הבעיות שלה. אתה יודע אנחנו קשורים לרמלה יותר, אנחנו לומדים ברמלה הכל ברמלה. אני לא מחפש גם שלא יהרסו לי, אני מחפש גם חיים.
קריינות: כאמור, הדיון בבית המשפט בעניין צווי ההריסה בדהמש נדחה ל-22 בספטמבר, לאור המצב הביטחוני, הפעילים החברתיים עוקבים בדריכות אחר ההליך המשפטי יצאו למחאה בשעת הכושר, כפי שעשו בעבר וכך הצליחו לדחות פעם נוספת את רועה הגזרה לפינוי תושבי דהמש מבתיהם.

מגיש: לאפליה נוספת כלפי האוכלוסייה הערבית החיה בישראל, נחשפנו השבוע. מאה אלף אזרחים בדואים מתגוררים ברובם במבנים ארעיים, פחונים וצריפים, ללא הגנה מפני הרקטות, ללא מגוניות, מקלטים או ממ"דים. בנוסף, הכפרים "הלא מוכרים" נחשבים "שטחים פתוחים" ויש חשש כי "כיפת ברזל" אינה מיירטת טילים באזורים אלו. בתחילת השבוע השיב בג"צ לעתירה דחופה שהגישו הבדואים וארגוני זכויות האדם בדרישה למגן את התושבים במיגוניות. בפסק הדין נכתב כי "בג"ץ לא מצא עילה להתערבות במדיניות המיגון הנוכחית של היישובים". פסק הדין ניתן יום אחרי שטיל פגע והרג את עודה אל-וודג', אזרח בדואי ופצע את בני משפחתו.

הצטרפו לקול השפוי
מגיש: אם אתם מזדהים עם המסר של פיוס ואי לוחמה, אך לא רואים את עצמכם יוצאים לזעוק ולהפגין, תוכלו להשתלב בפעילויות מסוג אחר. פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני מקיים מזה כשבועיים פעילות ברחבת הסינמטק בתל אביב תחת הכותרת "כיכר השלום". בכל ערב מתייצבים חברי הפורום באוהל הדיאלוג, מספרים את סיפורם ומקיימים דיאלוג עם הציבור. ביום רביעי, יתקיים ערב בסימן נשים בו יושם דגש על ההשפעה הייחודית שיש למצבי מלחמה על נשים וכן על תפקידן המיוחד בתהליכי יישוב סכסוכים. בירושלים, קהילת "יד ביד" הדוגלת בחינוך דו לאומי ודו לשוני, מקיימת צעדות משותפות של יהודים וערבים בשעות הערב בפארק המסילה. אין מדובר בהפגנה, אלא בצעדת משפחות יהודיות וערביות במרחב הציבורי, כדי לבטא אמירה של שותפות, במיוחד בימים אלו.

הכשרת כתבי/ות ווידיאו
מגיש: ולפני סיום - צפייה בתוכניות החדשות והאקטואליה בטלוויזיה וברשת לא פעם מקוממת אותנו כאקטיביסטים. כמה פעמים חזרנו מהפגנה או פעולה ישירה והתאכזבנו מהסיקור שלה? כמה פעמים חשבנו שהנושא שבחרה התקשורת לסקר, הוא שולי וכי לנו יש סיפור אחר לגמרי שאותו צריך להעמיד במרכז. בימים אלו נפתחת הרשמה לתוכנית הכשרה של כתבי ווידיאו בטלוויזיה החברתית. התוכנית מיועדת לאקטיביסטיות ולאקטיביסטים, שמעוניינים לפעול יחד כקבוצה, ללמוד וליצור כתבות ווידיאו ולהתפתח באופן מקצועי בתחום - תחת המטרייה של הטלוויזיה החברתית. פרטים על התוכנית באתר הטלוויזיה החברתית.

עד כאן סדר חברתי להפעם, נתראה במהדורה הבאה.

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 22/7/2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית