יום רביעי   15-07-2020
עדכון חדשות |

נייר עמדה בעקבות טיפול לקוי בחסרי בית

חברה נכתב על ידי

בעקבות צווי ההריסה שהוצאו על-ידי עיריית תל אביב-יפו לסוכות במאהל מחוסרי הדיור במתחם ארלוזורוב מול רכבת מרכז בתל אביב, להלן "מורה נבוכים" מאת עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, בנושא הטיפול הלקוי בחסרי בית בישראל.

מדיניות אנכרוניסטית • הטיפול נופל בין הכיסאות במשרדי הרווחה, השיכון והעיריות • אדם חסר ילדים מתחת לגיל 55 שהגיע לרחוב עקב מצוקה כלכלית, לא זכאי לקבל סיוע בדיור משום סוג • בכל הארץ יש רק 227 מיטות במקלטים לחסרי בית, כ- 10% ממספרם של דרי הרחוב המוכרים לרשויות • אין מדיניות שמטרתה למנוע מאנשים להגיע לרחוב.

מי מוגדרים כ"חסרי בית"?
בניגוד למגמות בעולם, גורמי הרווחה בישראל מסווגים חסרי בית לשתי קטגוריות נפרדות: "חסרי דיור" ו"דרי רחוב". ההגדרה ל"דרי הרחוב" היא מאד מצומצמת: רק מי שמלאו לו 18, "מתגורר ברחוב, בבתים נטושים, בגנים ובשטחים ציבוריים או באתרי בניה", ו"שרוי בהזנחה גופנית ו/או נפשית, נמצא בניתוק או בניכור ממשפחה תומכת, ואינו נאבק לשנות את מצבו". לעומת זאת, מי שאינם עונים על ההגדרה והגיעו לרחוב בעקבות פינוי מדירה, יוגדרו כ"חסרי דיור". על פי נהלי משרד הרווחה הטיפול בהם הוא באחריות משרד הבינוי והשיכון.

לעומת זאת, במדינות רבות בעולם, ההגדרה והזכאות לטיפול רחבה הרבה יותר ואינה מותנית בדבר למעט תנאי המגורים של אותו אדם: בארה"ב, חסר בית הוא מי שסובל מהיעדר מקום לינה קבוע ורגיל. בבריטניה, ההגדרה הזו חלה גם על מי שעדיין גר בבית אך בתנאים לא סבירים (למשל, כי יש שם אלימות כלפיה/ו), או כל מי שנתון בסכנה להפוך לחסר/ת בית בתוך 28 ימים.

מה הסיוע שמעניק משרד השיכון לחסרי בית שלא מוכרים כ"דרי רחוב"?
למשרד השיכון אין כל מדיניות כלפי אנשים חסרי בית, וגם מי שהגיעו לרחוב צריכים לעמוד בקריטריונים הבעייתיים לקבלת סיוע בדמות דיור ציבורי, ובשנים האחרונות, בעיקר סיוע כספי בשכר דירה בגובה של כמה מאות שקלים לחודש. דיור ציבורי ניתן כיום רק למשפחות עם 3 ילדים ומעלה שהכנסתן נמוכה מאוד או שחיות על קצבאות קיום, ולנכים הרתוקים לכיסא גלגלים. זכאות לסיוע בשכר דירה ניתנת בעיקר למשפחות שהכנסתן נמוכה מאוד (עד כ-7,000 ₪). יחידים זכאים לסיוע בשכר דירה רק לאחר גיל 55. מי שהייתה בבעלותו דירה או חלק מדירה לאחר 1971 לא יוכל לקבל סיוע כלשהו, גם אם הוא חסר בית.

מה מציעה המדינה למי שעומד להגיע לרחוב?
למדינת ישראל אין מדיניות שמטרתה למנוע מאדם להפוך חסר בית. רק לאחר שאותו אדם מגיע לרחוב, יש באפשרותו לפנות ליחידה לדרי רחוב ברשות המקומית, שתאבחן אם הוא עומד בהגדרה המצומצמת של "דר רחוב". מי שמוגדר כ"דר רחוב" זכאי לסיוע מטעם היחידה לדרי רחוב לצורך שיקום, הכולל שהייה בהוסטל או דירת מעבר, או סיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪. מי שלא מוגדרים כדרי רחוב – נשלחים לנסות את מזלם במשרד השיכון. למחלקות הרווחה יש אמצעים מוגבלים מאוד לסייע למשפחות ויחידים שהגיעו לרחוב בשל מצוקה כלכלית.

האם אין מקלטים לחסרי בית?
תקנות משרד הרווחה מחייבות הקמת מקלטי לילה ברשויות שבהן למעלה מ- 15 חסרי בית, אך משרד הרווחה מתקשה לאכוף אותן. בדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצאה, כי רק תשע רשויות מקומיות מפעילות מסגרות עם לינה. מעל 2000 אשה ואיש היו מוכרים לרשויות כדרי רחוב (בשנת 2009), וההערכה היא כי מספרם הכולל גדול הרבה יותר (הנתון כולל רק את מי שעומד בהגדרה המצומצמת של "דר רחוב"). עם זאת, בכלל המקלטים העירוניים לחסרי בית בישראל יש בסך הכל 227 מיטות – כ- 11%.
בתל-אביב העירייה אינה מפעילה מסגרות משלה, והיא מסתמכת על ה"גגונים" של עמותת "לשובע". ב- 2010, מצא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כי מספר המיטות במקלטי תל-אביב עמד על 52 בלבד – 6% ממספר דרי הרחוב המוכרים בעיר, שעמד אז על 935. הצפיפות הרבה במקלטים והעובדה כי הם סגורים במשך היום, גורמים לרבים מחסרי הבית להעדיף את הרחוב. אין מקלטים מותאמים למשפחות חסרות בית.

מה צריך לשנות כדי לצמצם את מספר חסרי הבית?
כדי לצמצם את מספר חסרי הבית יש לשנות את האופן שבו פועלות הרשויות כעת. יש להפסיק לראות בחסרי הבית מטרד שיש להילחם בו ואין לרדוף אותם או להפוך אותם לעבריינים. יש להשקיע משאבים רבים במניעה מראש של חסרות בית, היות שלאחר ההגעה לרחוב, השיקום מורכב יותר, ארוך יותר ויקר יותר.
המניעה תיעשה גם באמצעות איתור יחידים ומשפחות בסיכון ומניעת הידרדרותם לרחוב, וכן באמצעות הגדלת פתרונות הדיור הנאותים לאוכלוסייה מעוטת הכנסה, כמו דיור ציבורי, לצד רגולציה על שוק השכירות כדי שתאפשר שכירות יציבה וארוכת טווח.

יש להפסיק את האבחנה בין "דרי רחוב" לבין "מחוסרי דיור" ולהשתמש בהגדרה ברורה אחת שבמתייחסת למצב המגורים ברגע נתון. יש לחדול מהתייחסות לחלק מחסרי הבית כמי שהתייאשו או איבדו תקווה. אנשים שחיים תקופה ממושכת ברחוב הם הרבה פעמים אנשים חזקים ובעלי רצון לשינוי חזק מאוד, המתמודדים עם קשיים רבים שמונעים מהם לצאת ממצבם וחובת המדינה לסייע להם. לכן גם הפתרון לחסרי הבית חייב לכלול דיור ותמיכה בכל צרכי החיים, לאורך זמן.

מקלטים הם אמצעי חשוב כפתרון זמני וקצר מועד, ויש לדאוג להגדלה ניכרת של מספר המקלטים ואיכותם. יש לדאוג לסייע לחסרי הבית לחזור לדיור קבע רגיל בקהילה בתוך פרק הזמן הקצר ביותר, באמצעות שימוש בפתרונות דיור מגוונים, תוך ליווי של חסר הבית בכל יתר צרכיו. השימוש במסגרות זמניות כמו הוסטלים צריך להישמר למקרים מתאימים בלבד, ולא כתחליף לדיור קבע.

לבסוף, יש להיאבק בסטיגמות ודעות קדומות כלפי חסרי הבית, אשר לעיתים גרועים יותר מהמצב הפיזי הקשה ממנו סובלים חסרי הבית.

למידע נוסף:

תקנון העבודה הסוציאלית (תע"ס), סעיף 3.33 "הטיפול בדרי רחוב" (נוהל מיום 21.1.10)

מדיניות הטיפול בדרי רחוב (מרכז המחקר והמידע של הכנסת)

זכותון לחסרי וחסרות בית של הפרום למען חסרי/ות הבית (האגודה לזכויות האזרח, עלם ומכללת ספיר)

"אין כתובת – הפרת זכויות האדם של אנשים חסרי בית" (דוח האגודה לזכויות האזרח והקליניקה למשפט ורווחה באונ' תל-אביב)

שמוליק שיינטוך, חיים בשוליים – מדיניות כלפי אנשים חסרי בית בישראל (בהזמנת האגף למחקר תכנון והכשרה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים

עתירת חסרי בית והאגודה לזכויות האזרח למניעת התעמרות בחסרי בית במרחב

  כתבות ווידאו שחבל לפספס