דעה על סדר היום |

לא רק גזענים, גם שקרנים

חברה נכתב על ידי

הממשלה נסוגה מהבטחתה להעביר 900 מיליון שקל לרשויות הערביות. כנראה שבלי מאבק בממשלה הגזענית אי-אפשר יהיה להשיג דבר.

לקראת ה־1 בספטמבר, ועד ראשי הרשויות הערביות איים להשבית את השירותים ברשויות הערביות, בדרישה לתוספת תקציבית מיידית של 6.4 מיליארד שקל, כחלק מתוכנית רב־שנתית בעלות של 32 מיליארד. לאחר שנתניהו הבטיח 900 מיליון שקל, השביתה המתוכננת בוטלה.

התוכנית שגובשה ניסתה לתת מענה ראשוני למצוקות החברתיות הקשות שהתפתחו בעקבות עשרות שנים של אפליה תקציבית והזנחה. מרכז מוסאוא, שהיה שותף להכנת תוכנית החומש, מסר אז: "הגיע הזמן שהממשלה תישא באחריות לכיתות לימוד, מעונות יום, קורת גג, תרבות, תחבורה ציבורית ותעסוקה. חמישית מאזרחי המדינה זכאים לחמישית מתקציב הפיתוח הממשלתי".

קרדיט: arab48.com

קרדיט: arab48.com

אך גם אותה ההבטחה של 900 מיליון שקל תוספות תקציביות (שיפרסו על פני 5 שנים) הופרה והחלק הראשון של התוספות לא נכנס לתקציב המדינה! איימן עודה כתב בדף הפייסבוק שלו: "לאחר דיונים מרתוניים שנמשכו עד שעות הבוקר המוקדמות, הממשלה אישרה את תקציב המדינה. יש לנו התנגדות עקרונית לתקציב, אך עוד יותר, יש בנו כעס גדול על זה שלא הובאה התוכנית הכלכלית הנוגעת לאזרחים הערבים, שפעלנו למענה במשך שישה חודשים שלמים. כאן בתמונה, במהלך שיחה עם שר האוצר משה כחלון, אשר הבטיח שיעביר את התוכנית כבר בחודש הבא, ושהוא ייעד את התקציב הדרוש ליישומה. לא ישבנו שלושים ישיבות מקצועיות לשווא, כך אמר השר. נסיונות העבר מלמדים אותנו שלהבטחות אין כיסויים. עלינו להמשיך במחאה עממית, כמו ההפגנה שלה היינו שותפים אתמול. אהיה כן אתכם ואומר לכם ששקדנו רבות על התוכנית הזו ואין לנו ברירה חוץ מהעברת התוכנית ויישומה בפועל."

מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ איימן עודה

מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ איימן עודה

אי-אפשר לסמוך על ממשלת הון גזענית שמבהירה כל יום מחדש שמה שנמצא בראש סדר העדיפויות שלה זה הדאגה לרווחי הטייקונים ולחופש הפעולה של המתנחלים הפנאטים במאחזים. ממשלה כזאת, שמבססת את התמיכה בה על ידי הסתה לאומנית והפחדה בטחונית לא תקום בוקר אחד ותחליט להפוך את מדיניותה על פיה ולחסל את האפליה המערכתית נגד הציבור הערבי-פלסטיני בישראל. ברור שללא איום השביתה נתניהו בכלל לא היה חושב להבטיח צעד בכיוון הזה. הפחד מהשבתת מערכת החינוך הערבית כולה ומהתפתחות של מאבק רחב ועוצמתי נגד האפליה ואי-השוויון גרמו לממשלה לעשות וויתור סמלי. אבל משהורד איום השביתה, ההבטחה הופרה והתקציבים בנתיים לא יועברו.

הלקח שכדאי להפיק מהמקרה הזה הוא שלמרבה הצער בלי מאבק עיקש אי-אפשר יהיה להגיע להישגים ולחסל את האפליה. אם השביתה הכללית של מערכת החינוך הערבית ב1 בספטמבר הייתה מתקיימת היא הייתה יכולה להתחבר גם לשביתה הארוכה של בתי הספר הכניסייתים שנאבקו נגד האפליה הגזענית ולחזק אותה הרבה יותר. אמנם הייתה אז שביתת סולידריות חשובה של יום אחד בבתי הספר הציבוריים הערביים  וגם ארגון המורים העל־יסודיים אירגן שביתת סולידריות בת שעתיים בבתי הספר היהודים, אך הפוטנציאל להרחבת המאבק והעצמתו היה רב יותר. שביתות כלליות והפגנות סביב הדרישה לשוויון מלא- לא רק בחינוך – יכולות להוציא עשרות אלפים לרחובות ולשנות את יחסי הכוחות מול הממשלה. מאבק בלתי מתפשר מהסוג הזה דרוש כדי להכריח את הממשלה לעשות וויתורים גדולים יותר ולהפוך את ההבטחות שהיא כבר הבטיחה- למציאות.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס