אחת התופעות במלחמה הזו (כמו גם במלחמות אחרות), היא התגייסות החברה האזרחית למאמץ המלחמתי. החל מכל מיני מבצעי קניות והנחות לחיילים, דרך קמפיינים לתרומת גרביים, תחתונים ומגבות לחיילים ועד הניסיון לצרף תלמידים וילדי גן "במשלוח מנות" וציור ברכה לחיילים.
הטקסט הזה נשמע מוכר? כן. נכון. זה בדיוק אותו הטקסט שפתח את טור "על סדר היום" כאן באתר ביום ראשון בבוקר. אבל אני רוצה לדבר על התגייסות מסוג אחר של העורף לעידוד הלוחמים. לא על הציפייה ממני לשלוח אוכל ומוצרי היגיינה, אלא על הציפייה להרים את מורל לוחמינו הגיבורים באמצעות תמונה, רצוי כמה שיותר פורנוגרפית וחושפנית, כדי שתעזור לשמור על הצוק איתן. לא, אל תדאגי, את לא צריכה להצטלם בפנים חשופות, לא מעניין אותנו מי את, רק העובדה שאת מוכנה לחשוף שד ולכתוב עליו שאת אוהבת את צה"ל, או איזה גדוד או יחידה ספציפית- כדי שלא כל לוחמינו יריירו עלייך.
עוד לפני שנתקלתי בעמוד עצמו, נתקלתי בדיון עליו בדף הפייסבוק שיח פמיניסטי, בו נערך דיון סוער על האם זה פמיניסטי או לא, מחפיץ או לא, והאם זה לגיטימי או לא, כי הנשים המצולמות עושות זאת מרצונן החופשי. אז אבהיר שהביקורת שלי נוגעת רק לעצם קיומו של העמוד הזה ולרעיון שעומד בבסיסו. היא בכלל לא נוגעת לנשים שבחרו להצטלם. הפטריארכיה כבר מזמן הפכה את הפמיניזם לעוד כלי שבו נשים מודדות זו את זו: האם את פמיניסטית מספיק? אני משתדלת לא לשחק ב"משטרת הפמיניזם" ולא לשפוט נשים אחרות על בחירותיהן. אני גם לא נגד עירום, ובוודאי שלא נגד עירום פוליטי. נשות פמן, למשל, המשתמשות בעירום כדי להביע את מחאתן נגד תעשיית המין מדהימות בעיניי. אבל עמוד הפייסבוק המדובר (או למעשה עמודים. זו כבר הפכה לתופעת רשת רחבת היקף) מבוסס בעיניי על מיליטריזם וסקסיזם שרואים בנשים פרס ללוחמים. פורנוגרפיה כפטריוטיזם, מיניות כתפקיד הלאומי של הנשים שלא לוחמות בחזית. אין פה כל חידוש. גם בהיותך אישה בעורף בזמן לחימה, ברור שתפקידך הוא לטפל בלוחמים ולדאוג להם, את רק צריכה לבחור באיזה אפיק מתאים לך לעשות את זה: או שאת שולחת להם אוכל או שאת שולחת להם פורנוגרפיה. את נדרשת להתאים לתבניות הפטריאכליות של קדושה או קדשה, אמא או זונה. אין לך אופציה אחרת, זו תרומתך למורל הלאומי.
עירום פוליטי. מתוך אתר האינטרנט של פמן.
