דעה על סדר היום |

שתי עמדות על הפגנת החרדים ושוויון בנטל

חברה נכתב על ידי ,

הפגנת החרדים, מחאת המליון, עצרת תפילה או שישים ריבוא – איך שלא נקרא לה – זה האירוע שהעסיק את כולם השבוע. גם אותנו, בטלוויזיה החברתית, אם כי מזוויות קצת אחרות. במהדורה הקרובה של "סדר חברתי" נביא סיקור מהפגנת הסולידריות שערכו פעילים בתל אביב, אך בינתיים הנה שתי נקודות מבט שתוהות האם לא הגיע הזמן לשנות את החוק המכונה "שוויון בנטל" ואיך יש לעשות זאת:

הלפיד החרדי בכיכר השבת: כשפופוליזם והסתה התחפשו ל"שוויון בנטל" / שי הבט
ביום ראשון (2.3) ירושלים עוטרה בשחור בעצרת התפילה, "שישים ריבוא" ,שבה נכחו כל הפלגים השונים של החברה החרדית. אלו רואים בסנקציות הפליליות כנגד מסרבי גיוס כעקירת תורתם ואמונתם. בהקשר הזה קשה להתעלם מהעובדה שהסדר הסטאטוס קוו הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית של הקהילה החרדית בישראל. אבל האם גיוס לצבא היא באמת הדרך הטובה ביותר לשילוב החרדים? האם פגיעה ישירה במסורתם התרבותית מהווה קריאה אמתית לשוויון או להפך?.
"השוויון בנטל" היה במרכז קמפיין הבחירות וכיום במרכז העשייה של מפלגת "יש עתיד". בהקשר זה אמר יאיר לפיד "הפצע הזה בליבה של החברה הישראלית מתחיל היום – סוף סוף – את תהליך ההחלמה של כולנו". תהליך ההחלמה המדובר, בעיני הסיעה מורכב, והחל בסירובו של לפיד לשבת בקואליציה עם החרדים, האשמתם ומסגורם על דוכן הכנסת כאשמים במצבם של מעמד הביניים ועוד. בהמשך לאלו, "צעירי יש עתיד" לקחו את הקמפיין צעד אחד קדימה בחלוקת מגבונים לחים שעליהם כתובה הסיסמא הסולידרית "שהחרדים יתגייסו, תזיעו פחות". אולי אני מתבלבל אבל כלל הפעולות הללו מרגישות כמו הסתה. זו אינה יוצרת שוויון וסולידריות והיא דוחקת החוצה ערכים פלורליסטים ודמוקרטיים. אני מודה, קשה לי כחילוני להבין את מהות הלמידה החרדית, אך קל לי מאוד להבין שוויון, דמוקרטיה וסולידריות מהן. בנעליים החילוניות שלי אני מנסה פעם אחר פעם לדמיין עולם שבו בפני אנשי מדע תיסגר האפשרות לאקדמיה ומחקר, עולם שבו תילקח המצלמה מהצלמים, התחקיר מהעיתונאים והקנבס מהאומנים. זהו עולם שבו אנשים לא יוכלו לממש את המהות שלהם, את אמונתם. בשנה האחרונה העיתונות החרדית ("המבשר", "יתד נאמן", "כיכר השבת" ועוד) מסקרת באופן נרחב הרגשה זו. כתבות נרחבות מציגות את הדה לגיטימציה לחברה החרדית שנוצרה לה כחלק מהליך השוויון בנטל. אלו מציגים את הפגיעה במטען התרבותי ואת מיקומו המרכזי של לימוד התורה בחייהם. לא זו בלבד, הם רואים את הלימוד כשליחות ושירות לעם היהודי כולו, בין אם חילוני ובין אם חרדי. יש להדגיש כי תורתם אמונתם איננה נתפסת בעיניהם רק כפרקטיקה או מדיניות אלא כאידיאולוגיה וסממן תרבותי מרכזי בחייהם ובהגדרת זהותם. אינני טוען שזו צריכה להיות האמת של כולנו, אני טוען שזו אמונתם ועל שמירת אמונתם וחופש דתם יש להילחם.
הפער התהומי בין הסיקור התקשורתי של העיתונות החרדית לעיתונות החילונית משחק תפקיד חשוב במערכה הזו. החרדים מסבירים לעצמם מדוע ללימוד התורה מקום מרכזי בחייהם ואנו מסבירים לעצמנו מדוע השוויון בנטל הוא הכרחי לקיומה של חברה אחת ומאוחדת. ואמנם, הרבה תהיות עולות בנושא: האם שאלנו את עצמנו מה שילובם של החרדים בצבא יגרום לשילוב הנשים בצבא או מה המשמעות הכלכלית של גיוס חרדים שברובם נשואים? בעצם, האי אי פעם עלה בדעתנו מדוע האצבע המאשימה היא רק כלפיהם? הרי לא זכור לי שבבתי הספר הממלכתיים מלמדים על המורשת החרדית, סיורים לימודיים לא נעשים בבני ברק אלא בחברון. הפילוג הוא שורשי ולכן גם השינוי עליו להיות רדיקלי. פתרונות בזק אינם הפתרון במקרה זה אלא נתינת כלים וכניסה הדרגתית לשוק העבודה, גיוס הדרגתי, חינוך פלורליסטי ובראש ובראשונה הסרת השיח המסית מסדר היום הפוליטי-חברתי. בהמשך התהליך, הפרדת דת ומדינה ועיגון העקרונות בחוקה שעל פיה תתעצב פניה של מדינת ישראל.
יאיר לפיד ומפלגתו זכו השנה לביקורות רבות בפן המיידי אך עשייתם הנאמנה בשיחות הסתה ואמירות שנויות במחלוקת מהווים קרעים לאורך זמן. למזלנו לאחרונה התבטאויות ודעות שונות מוכיחות שהחברה הישראלית מבינה כי סולידריות אמיתית וחברה שוויונית לא ניתן לחרוט רק בסיסמאות, אלא בהבנה, עשייה ומשא ומתן. לא ניתן ולא הומני לעקור מקבוצה את מקור חייהם ואמונתם בבת אחת בצורה בוטה. אני מאמין בלב שלם כי יש לשלב את הקהילה החרדית בשוק העבודה ובהמשך הדרך בצבא. הדרך היא קשה אבל על מנת ליצור שוויון ולמנוע פילוג יש ליצור הידברות ולעשות זו בצורה הדרגתית ולא יהירה, חפוזה וחסרת סבלנות.

(אי) שוויון בנטל / שירי קושניר
"מחאת המיליון" כך כינו החרדים את ההפגנה הגדולה שערכו אתמול בירושלים, אליה הגיעו כ-300 אלף חרדים. על מה הפגינו? על הרצון לביטול החוק שמחייב אותם להתגייס לצה"ל כשאר אזרחי המדינה המגיעים לגיל 18. כלומר, הם השתמשו בזכות דמוקרטית על מנת להשיג מטרה שהיא התחמקות מחובה דמוקרטית. אבסורד? זה לא הכל.
הפגנה חילונית שכזאת לא הייתה מתקיימת לעולם. למה? כי ביום ראשון בצהריי היום אנשים עובדים! כי במחאת האוהלים 2011 חויבו מארגני ההפגנות לעשותן במוצאי שבת בכדי לא לפגוע בכלל הציבור ובתשתיות התחבורה ביום חול. הנפגעים העיקריים ב"מחאת המיליון" היו תושבי ירושלים שאינם הלכו להפגנה. אלו שרצו להגיע למקום עבודתם בתחבורה הציבורית פשוט לא יכלו לעשות זאת, מאחר והרכבת הקלה השביתה את פעילותה וכבישי העיר היו חסומים לשעות ארוכות, כך שגם קווי האוטובוס לא פעלו באופן סדיר. אלו שידם הייתה משגת בהגעה עם רכבם הפרטי, נאלצו לעמוד שעות ארוכות בפקקים ובזבזו זמן יקר מיומם, לכבוד זכותם הדמוקרטית של החרדים להפגין למען אי קיום הדמוקרטיה. כך או כך, האזרחים הירושלמים נאלצו לשלם מכספם בימי חופש והפסדים כספיים, רק כי איש לא מנע את קיומה של ההפגנה בתזמון הכל כך גרוע שהתקיימה בו.
חייל קרבי מרוויח משכורת של כ-800 שקלים בחודש. בחישוב גס זה תשלום של כ-26 שקלים ליום בממוצע. בן גילו המקביל יושב ולומד תורה מקבל לפחות כ-3000 שקלים לחודש ורואה את הבית קצת יותר מפעם בשבועיים- שלושה. מובן מדוע הם אינם מעוניינים להתגייס. מסמך הסטטוס-קוו שנחתם בישראל טרם הקמתה, כלל את אי גיוסם של אלו ש"תורתם אומנותם", בזמנו היו כ-400 חרדים. אחוזי הילודה בקרב המגזר החרדי גבוהים בהרבה מאלו במגזר החילוני, כך נוצר מצב שהחרדים שמקבלים פטור משירות צבאי עומד כיום על כ-50,000 חרדים, גידול של 1,250% (!!) ב-66 שנים. ועוד לא דיברנו על החרדיות, חלק קטן מהן לפחות עושות שירות לאומי.
אם כן, לא הגיע הזמן לשנות את החוק? אם לפיכך נפעל גם בחינוך החילוני לכל סטודנט שלומד מגיעה מלגת קיום על סך 3000 שקלים בחודש. אך בפועל, סטודנט חילוני מתקיים בדוחק בעוד 100% מתלמידי הכוללים מקבלים כסף על לימודיהם מכספי המיסים שמשלמים אזרחים פראיירים (לא חרדים). מוטב היה להגביל את כמות החרדים המוגדרים כ"תורתם אומנותם" כך שאלו המוכשרים באמת אכן ילכו ללמוד, וכך שאחוז המקבלים את הזכאות הזאת יהיה שווה ערך למדדים שהיו בשנת 1947. כי האופן בו הדברים מתבצעים היום ממשיג מחדש את הגדרת המילה אבסורד.

  כתבות ווידאו שחבל לפספס